אחריות אישית של חשב שכר

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.

לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.

מחלקת דיני עבודה, מייצגת את לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך. במסגרת מחלקת דיני העבודה המשרד מעניק יעוץ משפטי מקצועי הן למעסיקים והן לעובדים.

ליניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס ניסיון רב הן בייצוג מעסיקים והן בייצוג עובדים בבתי הדין לעבודה.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט העבודה, בין היתר בנושא : אחריות אישית של חשב שכר כפי שיוסבר להלן :

מבוא

חשב שכר, חשב שכר בכיר, מנהל חשבונות, חשב, מנהל כספים וכל פקיד אחראי אחר – היזהר!
אל תשב בכלא בגלל שלא ידעת !

חובת ניכוי המס במקור מהכנסת עבודה

 סעיפים 168-164 לפקודת מס הכנסה עוסקים בחובת ניכוי מס הכנסה במקור מהכנסת עבודה.

חובת המעביד להעביר את המס שניכה מתשלומיו לעובדים היא קוגנטית (לא ניתנת להתנייה ו/או לויתור).

בפסק דין "מקורות שיווק" קבע בית המשפט, כי מעביד אינו יכול לקזז את המס המנוכה כנגד זיכויים שמגיעים לו כהחזר מס; זאת – אף אם מדובר באותה רשות מס.

קיזוז, כאמור, מתאפשר רק באישור בכתב של הרשות ובהתאם להוראות סעיף 2 ל"חוק קיזוז מסים, התש"ם-1980".

סעיף 164 לפקודת מס הכנסה מטיל את חובת ניכוי המס במקור על כל אדם, אשר משלם לְאַחֵר תשלום, שהוא בגדר הכנסת עבודה, או הוא אחראי לתשלומה.

הסעיף נוקט לשון כללית ומטיל את חובת ניכוי המס במקור על כל מי שמשלם הכנסה, כאמור, לרבות על המדינה כמשלמת.

הסנקציות המוטלות על אי ניכוי המס במקור ואי העברת ניכויים

 המחוקק קבע בפקודה סנקציות – הן במישור האזרחי, והן במישור הפלילי – על אי ניכוי המס, על אי העברת המס שנוכה, ועל אי דיווח על ניכויָים.

במישור האזרחי מטיל המחוקק על הנישום בסעיף 187(ג) לפקודת מס הכנסה ריבית והפרשי הצמדה באותו שיעור, בין שהוא לא ניכה את המס במקור, ובין שהוא ניכה את המס במקור אך הוא לא העביר אותו. זאת, מאחר ששלטונות המס רואים את סכום המס שלא נוכה כחוב מס המגיע להם. כן מטיל המחוקק על הנישום קנסות כספיים.

סכום מס שלא נוכה הינו "חוב מס" כמשמעותו ב"חוק המיסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1980", וישולם בשלו קנס פיגורים.

במישור הפלילי מבחין המחוקק בין אי ניכוי מס במקור לבין אי העברת המס שנוכה במקור – בכך שהקל עם נישום, שלא ניכה מס במקור בלבד [בסעיף 218 לפקודת מס הכנסה]; ושהחמיר עם נישום, שאומנם ניכה את המס אך לא העביר אותו [בסעיף 219 לפקודת מס הכנסה].

 חובת ניכוי המס במקור – במישור האזרחי – ריבית והפרשי הצמדה

 סעיף 187(ג) לפקודת מס הכנסה מטיל ריבית והפרשי הצמדה, כמשמעותם בסעיף 159א(א), על סכום מס שהייתה חובה לנכותו ולא נוכה; או, סכום מס שנוכה, אך לא הועבר לפקיד השומה במועד.

קנסות על פיגור בתשלום

 מי שניכה את המס, אך לא העבירו אל פקיד השומה במועד שנקבע לכך, יחול עליו קנס פיגורים על פי "חוק המיסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1980" בשיעור של 0.2% לכל שבוע.

קנס פיגורים על פי חוק זה חל על חוב מס לפי כל חוקי המס, ששר האוצר ממונה על ביצועם.

קנסות על אי ניכוי המס

 הטלת תשלומי ריבית והפרשי הצמדה על סכומי מס שלא נוכו או שנוכו ושלא הועברו אינה מהווה סנקציה, אלא היא שמירה על ערך הכסף.

על כן, הטיל המחוקק, נוסף על זאת, קנס על אי ניכוי מס במקור בשיעור 15%מן הסכום שלא נוכה, על פי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה.

חובת ניכוי המס במקור – במישור הפלילי

 במישור הפלילי – העונש שנקבע, בסעיף 219 לפקודת מס הכנסה, על אי העברת מס שנוכה, חמור יותר מהעונש, שנקבע על אי ניכוי מס בסעיף 218 לפקודת מס הכנסה.

מי שלא ניכה מס, על פי סעיף 218 לפקודת מס הכנסה, דינו מאסר שנה ו/או קנס הקבוע בסעיף בצירוף כפל סכום המס שלא נוכה. לעומתו, מי שלא העביר מס שנוכה, על פי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה, דינו שנתיים מאסר ו/או קנס הקבוע בסעיף בצירוף כפל סכום המס שלא נוכה.

ראוי לציין, כי העונש בסעיף 218 לפקודת מס הכנסה, שלא כמו העונש בגין אי העברת המס שנוכה, חל, לא רק על מי שהיה עליו לנכות את המס, אלא גם על מקבל הכנסת עבודה או הכנסה מקצבה, שידע שלא נוכה ממנה המס. הוראת סעיף 218 לפקודת מס הכנסה לא תחול על עובד, שידע שהמס לא נוכה משכרו, אך נקט אמצעים סבירים, ובהם מסירת הודעה על כך לשלטונות מס הכנסה בציון תשלום המס המגיע.

בפסק דין "עובד ארנון" נקבע, שעובד אינו יכול לטעון, שהשכר שקיבל מהמעביד הינו שכר נטו, אם אין לו הוכחות מוצקות לכך. רק אם יוכיח העובד, שהמעביד ניכה משכרו את הסכומים המגיעים למס הכנסה, תשחרר הוכחה זו את העובד מאחריות נוספת. זאת, גם אם המעביד לא העביר את המס שנוכה במקור.

כל עוד המעביד לא ניכה בפועל מס מהשכר, ששילם לעובדו, ידרשו שלטונות המס מהעובד לשלם את המס כחובתו של כל נישום אחר. לפיכך, רצוי שעובד יוודא, שאכן נוכה משכרו מס במקור על פי החוק; כי אם לא כן – יסתכן העובד בתשלום המס על חשבונו ובהפעלת הסנקציה של סעיף 218 לפקודת מס הכנסה.

תשלום קנס במישור האזרחי לא פוטר את המעביד מאחריותו הפלילית  

 קנס על פי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה הוא קנס אזרחי. מיקומו של הסעיף בפרק ה"גבייה" מצביע, כי הקנס על פי סעיף 191א האמור אינו עונש, אלא תמריץ לקיום חובת הניכוי. לפיכך, אין שום סיבה, שהפעלת הסעיף תבטל את הטלת הסנקציה הפלילית. מי ששילם קנס על פי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה או קנסות אחרים הקבועים בפרק ה"גבייה", אינו פטור מאחריותו הפלילית על פי פרק ה"עונשין".

בפסק דין "נירוסטה", ניכו המערערים מס הכנסה ממשכורת ששילמו לעובדיהם, אך לא העבירו סכומים אלה של מס ההכנסה אל פקיד השומה. על כך הם הועמדו לדין פלילי בהתאם לסעיף 219 לפקודת מס הכנסה, לאחר ששילמו קנס בגין אי העברת המס שנוכה על פי הוראת סעיף 190(ב) לפקודת מס הכנסה. בפסק דין שלפנינו בחן בית המשפט את הסובב את הקנס, והוא הגיע למסקנה זו: תשלום קנס, גם אם יש בו, טבעית, אלמנט עונשי – יש בו שני היבטים: מההיבט האחד, אין בתשלום זה מהות של הרשעה פלילית; ומהיבט האחר, אין ביצוע תשלום זה מונע מבית המשפט, משיקולו, להרשיע בהרשעה פלילית את משלם הקנס. דבר זה למד בית המשפט, בין השאר: מתוך מיקום ההוראה בפרק "הגבייה" ולא בפרק ה"עונשין"; ומתוך שהקנס האזרחי הוא פונקציה של אורך הזמן, שבו נמנע הנישום מלשלם את המס שנוכה במקור.

סעיף 191א לפקודת מס הכנסה וסעיף 218 לפקודת מס הכנסה הם שני סעיפים נפרדים ועצמאיים. לכן, כל עוד המחוקק לא קבע מפורשות, שהסעיף האחד מוציא את תחולתו של הסעיף האחר אין להסיק זאת על דרך הפרשנות.

העובדה, שהמחוקק מצא לנכון לציין בסעיף 189(א) לפקודת מס הכנסה, כי קנסות לפי סעיף 188 לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 191ב לפקודת מס הכנסה אינם גורעים מאחריותו הפלילית של אדם, אינה פוגעת במסקנה דלעיל. אין מקום להנחה, כי המחוקק בחוקקו את סעיף 189(א) לפקודת מס הכנסה נתן דעתו לכל ה"עבירות", המקימות אחריות פלילית ושעל עשייתן מוטלים גם קנסות. לפיכך, אי אפשר להסיק מקיומו של סעיף 189(א) לפקודת מס הכנסה, כי המחוקק התכוון לפטור מקרים אחרים מאחריות פלילית, אלא נראה שסעיף זה חוקק לשם זהירות והבהרה בלבד.

עם זאת, בהתאם לסעיף 189(ב) לפקודת מס הכנסה, מי שהוגשה נגדו תביעה פלילית על אי הגשת דוח, לא יוטל עליו קנס אזרחי לפי סעיף 188 לפקודת מס הכנסה.

חובת ניכוי המס במקור – במישור המינהלי

 "חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985" מאפשר להטיל קנס מינהלי על עבירות שאינן פשע.

קנס זה, בסכום קצוב, נושא אופי של ברירת קנס, כמו בעניינו של דוח תנועה.

ב"תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – חיקוקי מיסים), התשמ"ו-1987" נקבע, בין השאר, כי עבירות שאפשר להטיל על מבצעיהן קנסות מינהליים, הן העבירות האלה:

• עבירה לפי סעיף 218 – אי ניכוי המס במקור: על העובר עבירה זו יחול קנס בשיעור 10% מסכום המס שלא נוכה בתוספת הפרשי הצמדה מהמועד שנקבע לניכוי ועד ליום הניכוי; ואם המס לא נוכה – עד למועד הטלת הקנס.
• עבירה לפי סעיף 219 – אי העברת מס שנוכה : על העובר עבירה זו מוטל קנס בשיעור 10% מסכום המס שנוכה ושלא נעבר ליעדו, בתוספת הפרשי הצמדה, אשר יחושבו בגין פרק הזמן אשר מן המועד שנקבע מראש להעברת המס שנוכה ושלא נעבר בו ליעדו, ועד מועד העברת המס ליעדו בפועל; ואם המס שנוכה לא הועבר בפועל ליעדו – עד מועד הטלת הקנס.

שומת ניכויים

 סעיף 167(א) לפקודת מס הכנסה מסמיך את פקיד השומה לערוך שומה לפי מיטב השפיטה לאדם אשר הפעולות, כתיאורן להלן, כרוכות בו:

• האדם לא ניכה מס, לפי הוראות סעיף 161 לפקודת מס הכנסה או סעיף 164 לפקודת מס הכנסה, אף על פי שהיה חייב לעשות כן.
• האדם לא מסר דוח על המס שנוכה, כאמור בסעיף 161 לפקודת מס הכנסה, או בסעיף 166 לפקודת מס הכנסה.
• האדם מסר דוח על המס שנוכה, אך פקיד שומה סבור שדוח זה אינו נכון.

פקיד השומה רשאי לערוך שומת ניכויים על פי מיטב השפיטה גם כאשר לעובד נערכה שומה סופית, או ניתן צו שאינו מאפשר עוד להשיג עליו או לערער עליו, ובלבד שהשומה או הצו לא כללו את הכנסת העבודה שממנה היה המעביד צריך לנכות מס במקור, כאמור בסעיף 167(ב) לפקודת מס הכנסה.

בפסק דין "אמי פרטס" נקבע, כי שומת ניכויים מהווה הליך עצמאי, שאינו תלוי ואינו מותנה בשומת הכנסתו של המעביד. לפיכך, גם אם נערכת למעביד שומה סופית בדבר הכנסתו החייבת אפשר לערוך לו שומת ניכויים; שכן, השומה הסופית מתייחסת להכנסות המעביד בעוד ששומת הניכויים מתייחסת להכנסות העובד.

סעיף 168 לפקודת מס הכנסה קובע, כי נישום, החולק על שומת ניכויים, רשאי, בתוך שבועיים ממועד הודעת השומה, להגיש לפקיד השומה השגה בכתב. הוראות סעיפי הפקודה 158-150 יחולו על השגה זו כאילו הוגשה על שומת הכנסה לפי אותם סעיפים.

אחריותו של מנהל בחברה; או, אחריותו של פקיד בחברה

סעיף 224א לפקודת מס הכנסה מאפשר להעמיד לדין פלילי בעלי תפקידים אלה בחברה: "מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות, או פקיד אחראי, נאמן או בא כוח של אותו חבר" בגין עבירות שעברה החברה לפי סעיפים 220-215 לפקודת מס הכנסה.

להלן, סעיף 224א לפקודת מס הכנסה :

224א "חבר-בני-אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 220-215, יראו כאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות או פקיד אחראי, נאמן או בא כוח של אותו חבר, אם לא הוכיח אחת משתי אלה:

(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה."

סעיף 117 לפקודת מס הכנסה מטיל את מילוי חובותיה של החברה הנישומה על המנהל או על כל פקיד ראשי אחר של החברה. לשון הסעיף, מיקומו ותוכנו מעידים, כי הכוונה לאחריות אזרחית, וכי אין כל חובה על בעלי התפקידים לשלם כספים במקום החברה (כמו תשלום מס מכיסם הפרטי), אלא לבצע מעשים בשביל החברה כמו עשיית שומה ותשלום המס מקופת החברה.

רשות המיסים מסתייגת מהאמור לעיל ; והיא קובעת, בחבק, בדברי ההסבר לסעיף 117 לפקודת מס הכנסה, כי:

"מקום שבו קיים חוב מס לחברה פלונית, ובעל השליטה שלה הקים חברה שנייה וממשיך בה את פעילותו ואיננו משלם את חובותיו בחברה פלונית, ניתן לעקל את נכסי החברה השנייה, ואת נכסיו הפרטיים של בעל השליטה".

בפסק דין זה יש להזכיר את סעיף 373 לפקודת החברות, שלפיו – אם במהלך פירוק מתברר, שמנהל בחברה פעל מתוך כוונה לרמות את נושי החברה, יהיה המנהל אחראי באופן אישי לחובות החברה ולהתחייבויותיה ללא הגבלה.

בפסק דין "כ.נ.ר": המערער היה מנהל בחברה, אשר הייתה בתהליך פירוק. בין חובות החברה היו:

(א) חיובים לפקיד שומה בשל אי העברת ניכויי מס במקור משכר עבודה;  ו-

(ב) קנסות שהחברה חויבה בהם בשל כך. בית המשפט נעתר [בפסק דין "כ.נ.ר" האמור] לבקשת כונס הנכסים    
     הרשמי וקבע, כי על פי סעיף 373 לפקודת החברות יש לחייב את המנהל אישית בתשלום הסכומים דלעיל.

מסקנה : כל אחד מבעלי התפקידים הנ"ל  עשויי, במקרים מסוימים, למצוא עצמו עומד על דוכן הנאשמים ונאבק על חפותו כשכל פשעו הוא היותו נושא תפקיד בחברה.

ברע"פ 26/97 חיים לקס נ' מ"י, פ"ד נב(2), 673, דן כבוד השופט י. קדמי בתכלית הסעיף הנ"ל וקבע כי:

"תכלית חקיקתו של סעיף 224א הייתה, בין היתר, להטיל על 'עובד בכיר' – כמשמעותו בסעיף
זה – את 'האחריות' לתשלום ניכויי המס לפקיד השומה על ידי 'החייב בניכוי', אך זאת, לא על
ידי קביעת עבירה מיוחדת, אלא על ידי קביעת 'אחריות מנהלים' לאי העברת הניכוי, במקום
שהגוף שבו הוא מכהן נכשל בעבירה בהקשר זה. חבר בני אדם – קרי: תאגיד – פועל באמצעות
האורגנים שלו. במקום שהתאגיד מורשע בעבירה – הכישלון הוא כישלונם של האורגנים; וישנה
הצדקה מלאה לראות את ממלאי תפקידי הניהול במסגרתו של התאגיד אחראים לאותה עבירה,
אלא אם כן יוכיחו כי מתקיימים לגביהם 'פתחי המילוט' הקבועים בסעיף 224א לפקודת מס הכנסה".

הפסיקה אינה מבחינה בין מנהל פעיל בתחום המקצועי לבין מנהל פעיל בתחום הניהולי. הנימוק לכך הוא תכלית החוק בעטיו ביקש המחוקק להטיל אחריות פלילית גורפת על נושאי משרה בתאגיד, למן הרגע שבעל תפקיד בחברה משמש מבחינה פונקציונאלית כמנהל בה. דוגמא קיצונית לכך נדונה בפרשת הפועל ב"ש מקום שם הורשעו מנהלים, על אף היותם אנשים העושים מלאכתם בהתנדבות תוך הקרבת האינטרסים הפרטיים שלהם
(ת"פ 2678/90 מ"י נ' הפועל ב"ש ואח').

כך, אין בחוק הגדרה ממצה למונח "מנהל פעיל". עם זאת בחרה הפסיקה להחילו גם על מנהל המופקד על הצדדים הטכניים וגם על הצדדים הניהוליים (ראה פרשת נירון טכנולוגיה, ע"פ 24/90 מ"י נ' נירון טכנולוגיה, מיסים ד/6 ה-35).

נראה כי גם רשויות המס לא משכו ידם ובחרו באופן גלוי להוציא הנחיות ברורות, הקובעות באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הביטוי "מנהל פעיל" אינו בא לצמצם אלא להרחיב. כך שגם מי שאינו רשום כמנהל במסמכי החברה אך הוא ממלא בפועל תפקיד ניהולי, יחשב "כמנהל פעיל" לצורך סעיף 224א לפקודת מס הכנסה וזאת לאור הנחיות רשות המיסים בישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי בחוזר מס הכנסה מספר 90/45.

נראה, כי בשם מדיניות של הרתעה נרחבת ומיצוי הדין עם "עברייני מס" נמצאנו פוגעים, וברבים מן המקרים לחינם, במנהלים המבצעים תפקידם נאמנה, אשר גם אם בסופו של התהליך השיפוטי יתברר כי הם "זכאים ונקיים מכל אשם", הרי שמדובר בניצחון עם טעם "מר".

סעיף 224א לפקודת מס הכנסה קובע אחריות פלילית לגבי בעלי תפקידים בחבר בני אדם אשר נתגלה כי ביצע עבירות על הוראות הפקודה. זאת בנוסף לאחריותו של חבר בני האדם עצמו. תחולתו של סעיף 224א כפוף לקיום עבירה על פי סעיפים 215- 220 לפקודת מס הכנסה.

סעיף 224א' לפקודת מס הכנסה אינו יוצר עבירה עצמאית אך קובע כי במקרה בו נמצא תאגיד אחראי בפלילים על העבירות הקבועות בו, תוטל אחריות פלילית נוספת, גם על מי שמוגדר כ"מנהל פעיל" באותו תאגיד, וכן על מי שהיה בו שותף, מנהל, מנהל חשבונות או פקיד אחראי.

אחריות זו תוטל עליו כל עוד לא הוכיח אותו בעל תפקיד כי לא ידע על בצוע העבירה או כי נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את בצועה.

אם היה אדם מנהל פעיל של חברה שהורשעה בבצוע עבירות על פי הסעיפים המנויים בסעיף 224א' והמנהל הפעיל לא הצליח להוכיח כי לא ידע על העבירה או כי נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעתה (טענות ההגנה הקבועות בסעיף), מצוות המחוקק היא שלא רק החברה אלא גם אותו מנהל פעיל יואשם באותה עבירה. סעיף 224א' לפקודת מס הכנסה מתקיים במקביל "לדיני הסיוע" הרגילים העוסקים בדינו של מי שסייע לבצוע עבורה (ראה סעיף 26 לחוק העונשין וסעיף 224 לפקודת מס הכנסה).

העונש הקבוע בסעיף 224א' נגזר מהאישום בו הורשע התאגיד עצמו וההגנה של הנאשם קשה יותר להוכחה מההגנה הנדרשת לשם מניעת הרשעה בסיוע לבצוע עבירה. סעיף 224א' קובע בעצמו את יסודות העבירה של בעלי התפקיד בחבר בני אדם במנותק מיסודות עבירת הסיוע.

סעיף זה קובע אחריות ישירה של בעלי תפקיד בחבר בני אדם בשל עצם מעמדם בחברה, אף אם אותם בעלי תפקיד עצמם, לא היו שותפים ישירים לעבירה כלל ועיקר. רק אם יעלה בידי בעל התפקיד להוכיח (ולעניין זה נטל ההוכחה מוטל עליהם ולא על התביעה) כי העבירה נעברה שלא בידיעתו או כי נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעתה, רק אז, לא יורשע.

מכאן, כי הפרשנות הניתנת, כיום, על ידי בתי המשפט למונח "מנהל פעיל" לעניין סעיף 224א' לפקודת מס הכנסה, הנה פרשנות מרחיבה. משמע, הפסיקה כיום נוהגת גישה מחמירה בכל הנוגע להגדרתו של בעל תפקיד בחברה כמנהל פעיל, כך שלמעשה, כל אורגן ופקיד אחראי בחברה – בכל תחום שהוא ולא רק בתחום הכספים או הנהלת החשבונות – נחשב ככזה אשר צריך לתת את הדין בגין עבירות אשר בוצעו במקום עבודתו. אם בעבר נקטה הפסיקה בגישה סלחנית יותר בכל הנוגע להגדרתו של בעל תפקיד בחברה כ"מנהל פעיל" במקרים בהם עלה כי הלה לא שימש כנושא משרה בתאגיד או כלל לא היה מעורב בתחומים בהם נעברו העבירות, הרי שכיום לא כך הם פני הדברים.

בכל הנוגע לעבירות מס אשר בוצעו במסגרתו של תאגיד, טכניות ומהותיות כאחד, מטילה החקיקה הפיסקאלית אחריות פלילית אישית בגין מגוון שלם של עבירות כאמור על קשת רחבה ביותר של נושאי משרה בתאגיד.

האחריות מוטלת בראש ובראשונה על בעלי/שותפי התאגיד וכלה בכל פקיד אחראי, אפילו כזה אשר אינו נמנה על הנהלתו הבכירה של התאגיד (וממילא גם לא אחד מבעליו) ואחריותו בו מצומצמת לתחום ספציפי מוגדר.

נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בנוסף קיימת חובת הזהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר.נושא משרה חייב לפעול ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור.

בפסק דין ת"פ (חי') 4197/02 מדינת ישראל נ' מ.י.ל.ה.ב בע"מ נקבע כי לאור מטרת המחוקק בהטלת האחריות הפלילית על נושא המשרה בתאגיד, הפסיקה אינה מבחינה בין מנהל פעיל בתחום המקצועי ובין מנהל פעיל בתחום האדמיניסטרטיבי, שניהם נכללים במונח מנהל פעיל ומעמדו של מנהל בתאגיד, יבחן הן על פי מעמדו וסמכותו בתאגיד והן על פי מידת השתתפותו בפועל בניהול ענייני התאגיד.

אכיפת חוקי עבודה

כפי שפורט בהרחבה לעיל, הפרת חוקי עבודה על ידי המעביד עלולה להביא להגשת כתב אישום כנגד נושא משרה בתאגיד, כנגד מנהל פעיל וכנגד העובד האחראי על הפעולה (חשב השכר, מנהל חשבונות),
ובנוסף עלולה להביא לתביעה אזרחית של העובד כנגד המעביד.

במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה קיימת יחידת אכיפה העוסקת בחקירה פלילית של עבירות על הוראות חוקי העבודה. היחידה פותחת תיקי חקירה כנגד מעסיקים הנחשדים בביצוע העבירות וביכולתה להטיל קנסות מינהלים כנגד מעסיקים מפירי חוק. במקרים חמורים התיקים מועברים לתובעים פליליים במשרד התמ"ת, אשר מחליטים על הגשת כתבי אישום.

יעדה המרכזי של יחידת האכיפה הוא הקמת כוח הרתעה למניעת עבריינות בשוק העבודה, ולדאוג לקיום ההוראות הקוגנטיות שבחוקי העבודה. הוראות אלה מעגנות את זכויותיהם הבסיסיות של העובד, אשר אינן ניתנות לויתור על ידו ו/או להתניה ע"י המעסיק. כמו כן, רואה עצמה יחידת האכיפה כגוף מחנך ליצירת שוק עבודה הוגן, שיתרום, באמצעות שמירה על קיום החוקים, לקיום בכבוד של כלל ציבור העובדים במדינת ישראל.

משרד התעשייה המסחר והתעסוקה מעביר את הטיפול המשפטי בהגשת תביעות פליליות נגד מעסיקים שנחשדים בהפרת חוקי עבודה לעורכי דין פרטיים והם מייצגים את מדינה נגד המעסיקים הללו.

 הצורך בתובעים גבר לנוכח ההחלטה להגדיל בשנה הקרובה פי ארבע את מספר המפקחים על אכיפת חוקי העבודה.

הלשכה המשפטית של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה שוכרת את שרותיו של תובע מטעמה, אשר מפקח על עבודתם של עורכי הדין הפרטיים הללו.

במטרה למנוע ככל האפשר אפשרות לניגוד עניינים, נבחרו במכרז משרדים שאינם מיצגים מעסיקים באופן בלעדי.

להלן ריכוז של העבירות אשר בגינן צפוי המעביד לאישום פלילי או לקנס מינהלי או לקנס אזרחי (בטבלה) :

החוק	הסעיף	העבירה	עונשים מרביים
פקודת מס הכנסה	187(ג)	אי ניכוי מס הכנסה במקור או אי העברת מס הכנסה שנוכה במקור במועד.	ריבית והפרשי הצמדה, כמשמעותם בסעיף 159א(א), על סכום מס שהייתה חובה לנכותו ולא נוכה; או, סכום מס שנוכה, אך לא הועבר לפקיד השומה במועד.
המיסים (קנס פיגורים)		אי העברת מס הכנסה שנוכה במקור במועד.	מי שניכה את המס, אך לא העבירו אל פקיד השומה במועד שנקבע לכך, יחול עליו קנס פיגורים על פי "חוק התשמ"א-1980" בשיעור של 0.2% לכל שבוע.
פקודת מס הכנסה	191א	אי ניכוי מס הכנסה במקור.	קנס על אי ניכוי מס במקור בשיעור 15% מהסכום שלא נוכה.
פקודת מס הכנסה	218	אי ניכוי מס הכנסה במקור.	מאסר שנה ו/או קנס הקבוע בסעיף בצירוף כפל סכום המס שלא נוכה.
פקודת מס הכנסה	219	אי העברת מס הכנסה שנוכה במקור.	שנתיים מאסר ו/או קנס הקבוע בסעיף בצירוף כפל סכום המס שלא נוכה.
תקנות העבירות המינהליות		אי ניכוי מס הכנסה במקור.	קנס בשיעור 10% מסכום המס שלא נוכה בתוספת הפרשי הצמדה מהמועד שנקבע לניכוי ועד ליום הניכוי; ואם המס לא נוכה – עד למועד הטלת הקנס.
תקנות העבירות המינהליות		אי העברת מס הכנסה שנוכה במקור במועד	קנס בשיעור 10% מסכום המס שנוכה ושלא נעבר ליעדו, בתוספת הפרשי הצמדה, אשר יחושבו בגין פרק הזמן אשר מן המועד שנקבע מראש להעברת המס שנוכה ושלא נעבר בו ליעדו, ועד מועד העברת המס ליעדו בפועל; ואם המס שנוכה לא הועבר בפועל ליעדו – עד מועד הטלת הקנס.
שכר מינימום	14 (א)	אי תשלום שכרמינימום.	לכל מקרה – מאסר שנה או קנס בסך 202,000 ₪. בנוסף קנס מנהלי בסך 5,000 ₪, לכל חודש, לכל עובד, אוקנס בשיעור 200 ₪ לכל יום עבור עובד שמועסק על בסיס שאינו חודשי, ועבור עובדבבסיס חודשי שהועסק פחות מ- 12 ימים.
6ב	אי הצגת מודעה לעובד.
15 ג	הפרעה למפקח עבודה במילוי תפקידו
הגנת השכר	26	אי העברת סכומים שנוכו משכרו של עובדו על מנת להעבירם למי שלהם הם מיועדים.	מאסר שנתיים או קנס מרבי בסך 1,212,000 ₪.
שוויון הזדמנויות בעבודה	15( א)	הפליה בין עובדים או בין דורשי עבודה , דרישת פרופיל צבאי או שימוש בו ,פגיעה בזכויות הורה , פגיעה במתלונן , הטרדה מינית ,פרסום מודעת דרושים שלא צוינה בלשון זכר ובלשון נקבה.	מאסר 3 שנים , קנס בסך 134,600 ₪, בנוסף קנס מנהלי בסך 2,500 ₪.
שעות עבודה ומנוחה	26	העסקת עובדים בניגוד לחוק או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו.	חודש מאסר או קנס עד סך 12,900 ₪ או שני העונשים כאחד ובנוסף קנס מינהלי בסך     5,000 ₪ בגין כל העבדה במנוחה השבועית ובגין כל עובד.
הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות	8(ב)	אי מתן אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי   עובד-מעביד.	קנס בסך 12,900 ₪. בנוסף קנס מינהלי בסך 1,500 ₪ בתוספת 30 ₪ לכל יום שבו נמשכת העבירה. אם המעביד לא מסר את האישור עד תום 7 ימים מיום שהעובד דרש בכתב אישור, יהיה צפוי לקנס מינהלי בסך 3,000 ₪.
הודעה לעובד (תנאי עבודה)	4	אי מתן הודעה לעובד.	קנס עד סך 12,900 ₪ בנוסף קנס מנהלישל 1,000 ₪ בתוספת 20 ₪ לכל יום בו נמשכת העבירה; נעברה העבירה בידי תאגיד, יהיה הקנס המנהלי הקצוב 2,000 ₪ בתוספת 40 ₪ לכל יום בו נמשכת העבירה.
עבודת נשים	14	העבדה בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות שניתנו לפיו , העסקת עובדת בחופשת לידה, פיטורי עובדת בהריון , הפרעה למפקח עבודה להשתמש בסמכויותיו ולהשיב לו על שאלה, שחייבים להשיב עליה.	שישה חודשים מאסר או קנס בסך 134,600 ₪ על כל עובדת שביחס אליה נעשתה העבירה או שני העונשים כאחד.
עבודת נוער	33 , 33א-33ח	הפרת הוראות החוק.	מאסר שנה,או קנס בסך 39,150 ₪. בנוסף ניתן להטיל קנסות מינהלים הנעים בין 1,500 ₪ עד 5,000 ₪ לכל עבירה, לפי העניין.
38	הפרעה למפקח עבודה במילוי תפקידו.
הסכמים קיבוציים	33 יד	הנמנע מקבלתו של אדם לעבודה, המרע את תנאי עבודתו של עובד או המפטר עובד בגין אחד מאלה : 1 . חברותו בארגון עובדים או בוועד עובדים 2. הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים 3. הפסקת חברותו בארגון עובדים.	קנס בסך 26,100 ₪.
מניעת הטרדה מינית	5	הטרדה מינית והתנכלות.	מאסר 4 שנים וקנס בסך 12,900 ₪ ועוד קנס בסך 1,300 ₪ לכל שבוע נוסף בו נמשכת העבירה.
8	אי פרסום תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה.
חופשה שנתית	28	מעביד שלא נתן לעובדו חופשה לפי החוק , שלא שילם בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה לפי החוק, הפרעה למפקח עבודה במילוי תפקידו,אי ניהול פנקס חופש וניהולו התקין.	קנס בסך 12,900 ₪ ביחס לכל עובד שלגביו נעברה העבירה. במשפט שבו נאשם אדם בעבירה שלא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה),רשאי בית-המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד או לפי בקשת מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, לחייב את הנאשם לשלם את דמי-החופשה, פדיון-החופשה או תמורת-החופשה, שהנאשם היה חייב לשלם ולא עשה כן.
חיילים משוחררים ( החזרה לעבודה)	41א(ב)	פיטורי עובד בתקופת היותו בשירות מילואים או תוך תקופה של 30 ימים מתום שירות המילואים ,בלא היתר מאת ועדת התעסוקה.	קנס בסך 67,300 ₪.
שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תעסוקה	15	הפליה בין עובדים או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, פגיעה במתלונן, פרסום מודעה בדבר הצעת עבודה או הפניה להכשרה מקצועית, שיש בה משום הפליה.	קנס בסך 26,100 ₪.
העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם	20	עיסוק ללא רישיון , אי דיווח שנתי והודעה על שינוי פרטים , אי עריכת הסכם עבודה בכתב, חיוב עובד בתשלום( פרט להכשרה מקצועית) , העסקה בשביתה או בהשבתה , הפרעה למפקח עבודה במילוי תפקידו.	שישה חודשים מאסר וקנס בסך 52,200 ₪.
מידע גנטי	38	דרישה מעובד או ממועמד לעבודה מידע גנטי או לעבור בדיקה גנטית, פגיעה בעובד או במועמד לעבודה מחמת סירובו למסור מידע או לבצע בדיקה גנטית. שימוש במידע או בתוצאה של בדיקה גנטית.	מאסר 5 שנים או קנס בסך 1,212,000 ₪.