קיימים סוגים רבים של מטרדים כמפורט להלן.
א. מטרד לציבור
42. מטרד לציבור.
מטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית, כשהמשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות של הציבור, או שהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויות הכלל.
43. תובענה על מטרד לציבור.
לא תוגש תובענה על מטרד לציבור אלא –
(1) על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, לשם מתן ציווי;
(2) על ידי אדם שסבל על ידי כך נזק-ממון.
לא כל אחד יכול להגיש תביעה. זהו עניין הנוגע לאכיפת הסדר הציבורי, ולכן רק היוהמ"ש יכול להגיש תביעה לצו מניעה. כמו-כן יכול להגיש תביעה אדם שסבל נזק ממון.
פ"ד אתא נ' שוורץ[1]
הפרעה נמדדת עפ"י התוצאות בפועל, ולא עפ"י הצעדים שננקטו למניעתה.
ב. מטרד ליחיד
זהו הסעיף המרכזי בפרק.
44. מטרד ליחיד.
(א) מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור-שמש.
47. שמירת דינים אחרים.
הוראות הסעיפים 42 עד 46 באות להוסיף על ההוראות בנוגע למיטרד שנקבעו בכל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן.
1) זיקה למקרקעין
יכול לתבוע רק אדם שיש לו זיקה למקרקעין בהם נגרם המטרד. אין הכרח לבעלות.
אורח במלון לא יכול לתבוע – זוהי הגנה מוגבלת.
החוק למניעת מפגעים, פתר את בעיית הזיקה למקרקעין. החוק קובע הגנה על המצוי בקרבת מקום, כולל לעוברים והשבים (סע' 2-4). עבירה על החוק היא פלילית, אך ניתן לשלב את החוק בפקודת הנזיקין. עפ"י סע' 13 לחוק: "דין כל הפרה של חוק זה, כדין מטרד היחיד".
2) הנאה או שימוש סבירים – כיצד מוכיחים ?
פ"ד הופמן נ' בנייני בנק בע"מ[2]
החברה, בבניין הסמוך למשרדו של עו"ד, החליטה להתקין מיזוג אוויר. העו"ד ביקש צו מניעה בטענה שהמיזוג ירעיש.
השופט צלטנר קבע כי אין ייחוד בעיסוק המשפטי לעומת עיסוק אחר. כל עיסוק מצריך דממה, ולכן עו"ד אינו דורש תנאים מיוחדים.
הנתבעים טענו כי ממילא יש רעש באזור (נחלת בנימין) ויש להתחשב בתנאים המקוריים של המקרקעין. צלטנר קבע, לאחר ביקור במקום, כי המשרד אינו פונה למוקד הרעש, ומלבד זאת התוספת של המזגנים לרעש היא היוצרת את המטרד.
· השימוש הסביר נגזר מן הסביבה והנסיבות בהן נגרם המטרד.
· שני הצדדים נהגו להביא עדים להוכחת הנאה סבירה, שיעידו כי אדם רגיל ולא בעל רגישות מיוחדת היה נפגע.
· לפעמים השופט היה יוצא לבחון את המקום, אך בעלי המקום ידעו על כך מראש, והיו מתכוננים.
· גם השקפת עולמו של השופט היא בעייתית. יש שרגילים לשקט, ויש שחושבים שכדי להשיג שקט – יש לצאת מהעיר.
חוק למניעת מפגעים, תשכ"א – 1961
· חוק קנוביץ' – החוק בא לפטור שורה של מגבלות הנובעות מסע' 44.
בנוסף לבעיית הזיקה לקרקע שפתר החוק, בא החוק לפתור גם את בעיית התלות בעדים וברגישויות של השופט.
· במשך שנים היה החוק ידוע כחוק נטול שיניים.
· סע' 2, 3 ו-4 קובעים מהם רעש, ריח וזיהום אויר בלתי-סבירים.
· סע' 5 מתיר לשר לאיכות הסביבה לקבוע בתקנות הגדרות ספציפיות. השרים נמנעו עד כה מלהפעיל סמכות זאת משיקולים כלכליים. כמעט כל מפגע ניתן למניעה, רק שזה עולה כסף.
· החוק מתיר לשר גם להוציא צו אישי לגורם כלשהו, לעניין נקיטת אמצעי מיוחד נגד מפגע.
· החוק מסמיך גם רשויות מקומיות לחוקק חוקי עזר בתחום המפגעים. יתרונם של אלו באכיפתם ע"י פקחים, ללא צורך במשטרה.
· כל רישיון מכוח חוק רישוי עסקים כולל בתוכו תנאי של קיום החוק. באופן זה ניתן לסגור עסק מטריד בצו מנהלי, ללא הכרח בצו בימ"ש.
בג"צ אופנהיימר נ' שר הפנים והבריאות[3]
פרופ' זמיר וד"ר גולדנברג עתרו לבג"צ כדי שיחייב את השרים להתקין תקנות. העתירה התקבלה, וביהמ"ש הורה להתקין תקנות בתוך חצי שנה. בשנת 1966 הותקנו תקנות חסרות שיניים ולא רלוונטיות, שבינתיים כבר התבטלו. בין היתר קבעו התקנות שאסור לצעוק ולשיר בשעות הלילה.
פ"ד חברת החשמל נ' פרשט[4]
הסטנדרטים שנקבעו בתקנות אינם בלעדיים. אם אתה עומד בתנאי התקנות – זה לא אומר שאין מטרד. עדיין ניתן להוכיח לשופט לפי האמצעים הישנים שההפרעה היא בלתי-סבירה.
3) רעש
בשנות ה-90' הותקנו תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי-סביר) (1990), ותקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) (1992). בתקנות נקבעו מדדים כמותיים הקובעים עוצמת רעש מותרת לאזורים שונים (מגורים, מסחריים וכו') בשעות שונות ביממה.
כיום, כאשר אדם רוצה להתלונן, הוא יכול להזמין מדידת עוצמת רעש. לכן לרוב ברורה תוצאת המשפט, ומושגים הסדרים מחוץ לכותלי ביהמ"ש.
ההשלכה השלילית של התקנות היא באספקט הפלילי. המשטרה מסרבת לטפל במטרדים שאינם במסגרת התקנות. לעניין זה חזור וראה פ"ד פרשט לעיל.
4) זיהום-אוויר
התקנות בקשר לזיהום אויר יצאו במקביל לחוק.
לגבי רידינג – הועלו שתי טענות מצד חברת החשמל :
· הזיהום נגרם גם מהתנועה הערה במקום.
· אין טעם למדוד את פליטת הגזים בפתח הארובה, שכן הארובה הגבוהה נועדה לגרום לפיזור הזיהום בגובה גבוה.
הדרך המשפטית היא קשה מאוד, לכן רצוי שהשר יורה על התקנת מסננים – דבר שיש ביכולתו לעשות עפ"י החוק.
5) זיהום אויר מכלי רכב
עיקר הזיהום הוא ממשאיות. כדי שהמשאיות יוכלו לשאת משא רב יותר, עושים התאמות במנועים המגדילות את הזיהום.
מכשול מסוים היוותה התחבורה הציבורית, אך כיום בשל תקנים מחמירים בעולם, מגיעים האוטובוסים כשהם "ידידותיים לסביבה".
6) ריח
גם ריחות חזקים יכולים לשמש עילת תביעה. לשר סמכות לקבוע תקנות מהו ריח חזק ובלתי סביר. יש ריחות שאינם ניתנים למדידה. לכן אין עד היום תקנות בתחום.
בחלק מהמקרים ניתן להגדיר ריחות מבחינה כימית.
ג. הגנה מיוחדת
45. הגנה מיוחדת.
בתובענה על מטרד ליחיד תהא הגנה אם המעשה שעליו מתלוננים נעשה על פי תנאי חוזה או הסכם המחייבים את התובע ופועלים לטובת הנתבע.
סע' 45 מגן על מטריד שעמד בתנאי הסכם שנערך בינו לבין התובע לעניין המטרד.
ד. מטרד קיים
46. מטרד קיים.
בתובענה על מיטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמיטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים.
סע' 46 קובע כי לא תהיה זו הגנה אם המטרד היה קיים בטרם תפס התובע את המקרקעין (למשל : אפילו אם מועדון לילה היה קיים לפני שנבנה הבניין, ובעל המועדון הזהיר את הקונים בדבר קיומו, עדיין יהיה כאן מטרד).
הדבר נובע מכך שדיני המטרד האנגליים נועדו להגן על הקניין, ולא על איכות החיים והסביבה. הם ממוקדים בהגנה על קניין האדם – הערך של המקרקעין. מטרד תמיד אפשר לסלק, כיוון שההגנה היא על הנכס. המחוקק הישראלי אימץ גישה זו.
מאז קבלת החוק למניעת מפגעים נוצרה בעיה.
למשל : בדרום הקימו אזור תעשיה מרוחק מבאר-שבע ברמת חובב. מאז נסללו כבישים באזור. היום, נהג שנוסע שם יכול לטעון למפגע עפ"י החוק, שהרי גם עוברים ושבים יכולים לתבוע. למפעלים ברמת-חובב לא תהיה הגנה בכך שהם הוקמו שם קודם, משום סע' 46 לפקודה.
ביקורת: הפתרון הוא בדיני התכנון והבנייה. יש לתכנן כך שתימנע הפגיעה ע"י יצירת אזורים בהם יתקיימו מוסדות היוצרים מטרדים.
פ"ד חברת החשמל נ' אבישר[5]
נטענה טענה שהשילוב בין החוק למניעת מפגעים סביבתיים ופקודת הנזיקין נולד בטעות. החוק הרי עוסק במפגע ציבורי, ועפ"י הפקודה יכול רק היוהמ"ש לבקש צו מניעה בעניין. לפיכך סע' 13 לחוק עומד בסתירה לסע' 43 לפקודה.
ביהמ"ש קבע כי החוק בא להרחיב את אפשרויות התביעה.
תחנת הכוח רידינג ד' היוותה עילה לתביעות רבות. לכן חוקקו חוק מיוחד לגביה, שביטל את תחולת החוק למניעת מפגעים לגבי התחנה. בפ"ד אבישר נוכחו לדעת שהחוק לא סתם את כל הפרצות, וניתן היה עדיין להגיש תביעה על מטרד לפי פקודת הנזיקין.
החוק בוטל לפני כשנה.
ה. שימוש הדרוש לטובת הציבור
סע' 165 לחוק המקרקעין קבע תוספת של שני סעיפים לפרק המטרדים של פקודת הנזיקין :
48ב. שימוש הדרוש לטובת הציבור (תיקון: תשכ"ט).
שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל המקרקעין נזק-ממון.
הסע' הוסף בעקבות פרשת רידינג ד', שהיוותה שימוש במקרקעין לטובת הציבור. עם זאת הוסף סייג לפטור שנותן הסע' במידה ועומד במספר תנאים.
סע' 48ב' דורש כי ההפרעה תחרוג מתחום הנסבל. לא ברור איזו הפרעה לשימוש סביר (סע' 44) לא תחרוג מתחום הנסבל.
כמו-כן על המשתמש לנקוט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר. במקרה של ארובת רידינג השיקול לגבי הגדלת גובה הארובה הוא שהדבר ייקר מאוד את מחיר חשמל. על השופט יהיה להכריע האם סביר לדרוש אמצעים שיש להם השלכה כלכלית גבוהה כל כך.
חריג לסע' הוא במקרה שנגרם נזק ממון. אז רשאי ביהמ"ש לפסוק פיצויים ללא קשר לתנאי הסעיף. זוהי שוב הגנה על זכות קניינית יותר מאשר על בריאות הציבור.
ו. מניעת תמיכה
התיקון השני שהוסף בחוק המקרקעין עוסק במניעת תמיכה.
48א. מניעת תמיכה (תיקון: תשכ"ט).
היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו – עוולה.
סע' זה מתבסס על פסק-הדין האנגלי בעניין Davis. לבעל הזכות בפני הקרקע, יש את הזכות להיתמך ע"י השכבות שמתחתיה. מכוח זכות זו ניתן לטעון כנגד הסרת שכבות התמיכה התחתונות. משמעותו העיקרית של הסע' היא לגבי יסודות של בניין. כאשר הולכים לחפור יסודות לבניין חדש בסמוך לבניין שכן, יש להיזהר שלא למוטט את הבניין השכן.
בד"כ מוסדרים עניינים אלו ע"י חוקי התכנון והבנייה. לעתים קיימים מקומות ישנים שבהם אין לבית יסודות, ואז זה רלוונטי.
ביקורת : יש לקבוע בעניין זה פרופורציות. מה מידת החובה ? האם היא זהה במקרה של בית פרטי למקרה של גורד שחקים.
הסע' כמעט ואינו רלוונטי. מאז קבלתו לפני 10 שנים, טרם הוגש סעד מכוחו.
ז. הפרעה לאור השמש
48. הפרעה לאור שמש.
אדם עושה עוולה אם הוא מונע, על ידי חסימה או בדרך אחרת, מבעל-מקרקעין או מן התופש אותם ליהנות מכמות סבירה של אור-שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין, לאחר שהבעל או התופש או מי שקדמו להם בזכויות אלו נהנו ברציפות מאור זה – שלא לפי תנאי חוזה או הסכם – לפחות חמש-עשרה שנים שקדמו בתכוף לחסימה או למניעה.
מקור ההוראה בימים בהם לא היה חשמל, וחסימת השמש לא אפשרה שימוש במבנה.
בסע' קיים סייג הקובע כי יוכל לתובע רק מי שנהנה מהאור במשך 15 שנה לפחות. זאת בשונה משאר המטרדים שלגביהם יכול לתבוע גם מי שבא אל המטרד.
פ"ד ריזברג נ' רדזבילובסקי[6]
השופט צלטנר קבע כי גם אם יש זכות לאור שמש, אין זכות מוקנת לכמות מסוימת של אור, אלא רק לכמות סבירה. ניתן להפחית מכמות אור השמש שקיבל המבנה, אחרת לא יתאפשר פיתוח ומעבר לבנייה לגובה.
פ"ד גונוויג נ' פינץ[7]
אור השמש כמקור לתאורה אינו כה חשוב בימינו, אך השמש משמשת כמקור לאנרגיה.
בפסק-הדין נקבע כי החוק מגן על השימוש באור השמש, ולא על שימוש בחום השמש לצרכי חימום המים בדוד.
ביקורת: היה ראוי לעדכן לקונה זאת בחקיקה, אך גם אם לא נעשה כן – הפתרון היעיל גם כאן טמון בחוק התכנון והבנייה. יש לתכנן כך שימנעו הפגיעות.
פסקי-דין מרכזיים העוסקים בנושא
חברת החשמל נ' אבישר[8]
המשיבים פעלו לקבלת צו מניעה כנגד הקמת רידינג ד', בטענה שהזיהום ממנה מגבש עוולת מטרד ליחיד ע"פ פקודת הנזיקין, וע"פ חוק מניעת מפגעים.
השופט לנדוי :
· אין מניעה כי במסגרת מיטרד ציבורי לרבים, יתקיימו במקביל עילות בגין מיטרד ליחיד, המופנה כלפי פרטים רבים בנפרד.
· חוק מניעת מפגעים קובע כי כל הפרה של הוראותיו דינה כדין מיטרד ליחיד.
· בתנאים אלה לא ניתן לחסום תביעה בגין מיטרד ליחיד, והיא קיימת במקביל לזכותו של היוהמ"ש לפעול כנגד המיטרד לציבור.
אתא בע"מ נ' שוורץ[9]
המערערת חויבה שלא להפעיל מערכת קירור/איוורור במפעלה, כל עוד לא תפעל להורדת רמת הרעש כפי שהיא נוצרת בדירתו של המשיב.
השופט שמגר :
· הלכת "מלון עדן" : אינטרסים כלכליים המשרתים גם את המדינה, אין בהם כדי להצדיק אי נוחות לתושבים, במיוחד לא במקרים בהם ניתן למנוע את אי הנוחות תוך השקעה מסוימת.
· סעיף 44 לפקודה שם את הדגש לעניין זה בתחום המיטרד ליחיד על :
* קיום הפרעה של ממש.
* פגיעה בהנאה הסבירה של הנפגע ממקרקעיו.
* לשם קבלת פיצוי – הנפגע סבל נזק מן המיטרד.
· הפרעה נמדדת על ידי התוצאות בפועל, ולא ע"י הצעדים שננקטו למניעתה.
· ההפרעה צריכה להיות מוחשית (לא קלת ערך או חולפת), וככל שתגבר עצמתה, תקטן החשיבות של משכה, גם באם הוא קצר.
· בחינת מוחשיות ההפרעה תיערך ע"פ כלים אובייקטיביים, תוך בחינת הסבירות של המצב שנוצר בכללותו.
· למרות שהמערער פועל במסגרת מקרקעיו, ואפילו בגבול אזור תעשיה, סבירות פעולותיו תיבחן לאור התחשבותו הסבירה בקיום שכנים לצידו.
· בנסיבות אלה יש לקבוע כי במקרה הנדון נגרם מיטרד למשיב.
חברת החשמל נ' פרשט[10]
המשיבים הגישו קובלנה פלילית כנגד חברת החשמל בעקבות רעשים חזקים שנבעו מתחנת רידינג ד' בלילה מסוים.
כיצד יוגדר הרעש כ"חזק או בלתי סביר" ?
האם יתכן רעש כזה שאינו מוגדר במסגרת התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), שנועדו להגדיר "רעש בלתי סביר" כמשמעו בחוק למניעת נפגעים ?
השופטת שטרסברג-כהן :
· אין חולק כי לא היה בידי המשיבים להביא ראיות לעניין עמידת הרעש בהגדרות כפי שהתוו בתקנות.
· בפסיקה אין עוררין כי יתכנו מצבים בהם ביהמ”ש יכריע לעניין "רעש סביר", גם כאשר מצב מסוים לא הוסדר בתקנות, כפי שנקבע בחוק למניעת מטרדים.
· החוק למניעת מפגעים מגדיר מאפיינים אובייקטיבים וסובייקטיביים לרעש בלתי סביר :
* הרעש חזק, או בלתי סביר.
* הרעש מפריע או עשוי להפריע לאדם הנמצא בסמוך, או לעוברים ושבים.
· לעניין הוכחת המטרד, אין להצטמצם לאמצעי ההוכחה שהוגדרו בתקנות. גישה כזו עשויה להוות סטייה מכוונת המחוקק, ולפגוע בהשגת הצדק.
· ברי למשל כי העוברים ושווים המוגנים ע"י החוק יתקשו להמציא נתונים והוכחות לעניין אופי ועצמת הרעש בו נתקלו.
· על רקע זה, יש לדחות טענות דיוניות כנגד היעדר הוכחות נדרשות, ולהשיב את התיק לבחינה מהותית בערכאה הראשונה.
השופט בייסקי :
· ההגדרות שבתקנות מאפשרות לקובל להעביר את נטל הראיה, תוך ניצול חזקות ראייתיות המוגדרות בהן.
· אין לראות בחזקות אלה משום רשימה סגורה של דרישות ראייתיות שבהיעדרן לא עומדת לקובל הזכות להעלות את טענותיו.
· גם בהיעדר מדידות מדויקות כפי שהוגדרו בתקנות אין כל מניעה להעלות בפני ביהמ”ש טענות ולהוכיח כי מדובר ברעש חזק או בלתי סביר, כמשמעו בחוק למניעת מפגעים.
גונוויג נ' פינץ[11]
המשיבים טוענים כי בניית מבנה ע"י המערערים בשכנות לדירתם תגרום לחסימת קרני השמש מלהגיע אל קולט החום שעל גג ביתם.
השופט נתן :
· סעיף 48 בא להגן על הגעת כמות סבירה של אור השמש, ולא של חום השמש.
אין בו משום זכות לבעל מקרקעין להנות מכמות סבירה של חום השמש.
· עניין חסימת האור יתייחס לעניין חדירת אור השמש למבנה, באופן סביר הנדרש ע"י בני אנוש.
· חסימת חומן של קרני השמש מלהגיע אל קולט החום אין בה כדי לגבש עילה בגין סע' 48.
Lotus V. British soda company Ltd[12]
ברשות המערערים מפעל גדול לייצור נעליים. המשיבים מתפעלים מכרות מלח הנמצאים בסמוך לשטח של מפעל הנעליים. לטענת המערערים טכניקת החפירה במכרה גרמה נזקים במבנים שבשטחם, והמשכה עלול לגרום לנזקים נוספים.
Pennycuick :
· ההלכה הבסיסית לעניין זכות התמיכה ((Davis:
· לבעל הזכות בפני הקרקע יש את הזכות להיתמך ע"י השכבות שתחתיה.
מכח זכות זו ניתן לטעון כנגד הסרת שכבות התמיכה התחתונות.
· בכח פ"ד Jordeson ניתן להקיש כי זכות זו מתייחסת לכל פעולה שיש בה כדי לערער את התמיכה בפני השטח. לפיכך משתרעת ההלכה גם על מקרים כגון זה בו לא הוסרו שכבות, אלא רק הוחדרו לתוכן מים שנשאבו לאחר מכן לשם הפקת מינראלים.
[1] ע"א 44/76 אתא נ' שוורץ פ"ד ל (3) 784.
[2] ת"א (ת"א) 471/49 הופמן נ' בנייני בנק בע"מ פ"מ ד 36.
[3] בג"צ 295/65 אופנהיימר נ' שר הפנים והבריאות פ"ד כ (1) 309.
[4] ע"פ 151/84 חברת החשמל נ' פרשט פ"ד לט (3) 1.
[5] ע"א 190/69 חברת החשמל נ' אבישר פ"ד כג (2) 314.
[6] המ' (ת"א) 296/50 ריזברג נ' רדזבילובסקי פ"מ ד' 60.
[7] ע"א (י-ם) 115/76 גונוויג נ' פינץ פ"מ תשל"ז (ב) 124.
[8] ראה הערה 156 לעיל.
[9] ראה הערה 152 לעיל.
[10] ראה הערה 155 לעיל.
[11] ראה הערה 158 לעיל.
[12] Lotus LTD v. British Soda LTD [1971] 1 All.E.R. 265.
