הליכי הסגרה

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.
לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.מחלקת משפט פלילי, מייצגת את לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך הפלילי, החל משלבי ההזמנה לחקירה וליווי מלא של הלקוח במסגרת החקירה המשטרתית, ייצוג בהליכי מעצר, וכלה בניהול הליכי המשפט הפלילי עד לסיום התיק.
מחלקת משפט פלילי, מלווה ומשרתת את לקוחות המשרד אף בהליכים מיוחדים כגון: הליכים למחיקת רישום פלילי, בקשות למתן חנינות, עיכובי הליכים, ליווי הלקוח בפני שירות המבחן, וכן הגשת עתירות אסירים.
בין לקוחות המחלקה הפלילית נמנים חשודים ונאשמים בעבירות שונות ומגוונות לרבות, עבירות אלימות, רכוש, הונאה, סמים וכן עבירות בתחום הצווארון הלבן ולרבות עבירות כלכליות מורכבות.המחלקה הפלילית, כוללת מחלקה לקטינים ולנוער אשר ייעודה הוא טיפול בקטינים ובני נוער, שהסתבכו בפלילים.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט הפלילי, בין היתר בנושא : הליכי הסגרה, כפי שיוסבר להלן :

הליכי הסגרה נועדו ליצור שיתוף פעולה בין-מדינתי למניעת מצב בו אדם נמלט מעונש. בישראל – חוק ההסגרה מ- 1954 אשר עבר מאז כמה תיקונים וגלגולים. המדינה מוותרת על אלמנט כלשהו בריבונותה לטובת מדינה אחרת. עניין זה בולט במיוחד כשמדובר באזרחים או תושבים של המדינה. ללא הדדיות, עפ"י אמנות הסגרה, אין משמעות לחוקי ההסגרה. לשם ביצוע הסגרה יש צורך באמנת הסגרה בין ישראל למדינה אחרת. המסגרת היא חוק ההסגרה ותוכנו הסכמי ההסגרה עם המדינות השונות. לישראל, כיום, אמנות עם מרבית מדינות אירופה ומדינות צפון אמריקה. עם מדינות אפריקה ודרום אמריקה אין אמנות כאלה. אמנות הסגרה הן בדרך כלל בילטראליות – דו צדדיות. הטעם לכך הוא שישראל חותמת על אמנות כאלה רק לאחר שנוכחה שתנאים שונים הונחו לשביעות רצונה – ישראל בודקת כי ניתן "לסמוך" על מערכת המשפט במדינה האחרת. דבר זה קשה לבדיקה בחתימה על אמנת "סל" עם מדינות רבות. באירופה יש אמנה של מדינות האיחוד שעוסקת בריצוי עונש המאסר במדינת האזרחות.

בדרך כלל, הליך ההסגרה מתחיל בבקשת המעצר שמגישה המדינה שבה נמצא החשוד, עוד בטרם בקשת ההסגרה הרשמית. הטעם לשלב זה (ס' 6 לחוק ההסגרה), היא כי קיימת חזקה שהאדם בו מדובר נמלט מאימת הדין ועל-כן, ללא מעצר, הוא עלול להימלט. במקרה של הסגרה, בשונה מבקשת מעצר עפ"י חוק המעצרים, לא בוחנים את חלופות המעצר ואת כל הנדרש עפ"י חוקי היסוד, מכיוון שכאמור, קיימת חזקה שהאדם נמלט מאימת הדין.

השלב הבא הוא הגשת בקשה להסגרה ואז, קיימת בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית אשר מטה את האיזון לכיוון מעצר. אין לביהמ"ש כלים כדי לבחון את המשקל הראייתי – התשתית העובדתית והמשפטית אינה לפניו. ביהמ"ש סומך על בתי המשפט במדינה שמבקשת את ההסגרה ולכן בחתימת ההסכם עם המדינה האחרת יש לבחון היטב את יושרה והגינותה של מערכת המשפט שבה.

בנוסף לזה שוקל ביהמ"ש את השיקולים המשפטיים הבינלאומיים – מחוייבותה הבינלאומית של ישראל. גם דבר זה מטה את המאזן מזכויותיו של הנאשם לכיוון שיקולים אחרים.

בבש"פ 5648/92 אנטר נ' מ"י אומר השופט אור במפורש כי אפילו הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נדחות מפני ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל והכול, כמובן, בכפוף לשיקול דעת משפטי. הדבר חשוב בעיקר ביחס לבחינת חלופות מעצר. למרות הכול לא מדובר בהסגרה "עיוורת" אלא בבחינה משפטית שבוחנת אחיזה לאישום ללא אפשרות לבחינת הראיות באופן מעמיק.

הסגרת עבריינים, שהם אזרחים ישראלים ותושבי ישראל, ממדינת ישראל למדינות אחרות יכולה להתבצע רק אם יתקיימו התנאים הבאים:

1. יש אמנה בין מדינת ישראל למדינה בה רוצים את העבריין.
2. בקשת ההסגרה היא לצורך העמדה לדין או לצורך ריצוי עונש (הסגרה לצורך חקירה אינה חוסה תחת כנפי הסעיף).
3. המדינה שמבקשת את ההסגרה של העבריין התחייבה מראש להעבירו בחזרה למדינת ישראל לצורך ריצוי העונש.

חשוב לדעת, שאין מסגירים על כל עבירה, אלא על עבירה שאילו נעברה בארץ דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה.

עד המקרה של רוזנשטיין הסגירו עבריינים על עבירות שביצעו במדינה שמבקשת את ההסגרה וברחו למדינה ישראל או מדינה אחרת, בעניינו של רוזנשטיין הסגירו עבריין שלא היה בכלל במדינה, בטענה כי אדם שיושב בישראל "ומושך בחוטים" על מנת לבצע עבירות בחו"ל, רואים אותו כמי שברח מכיוון שהוא יודע שיעמידו אותו לדין באותה מדינה.

חשוב לציין כי מדינת ישראל לא מסגירה אזרחי המדינה ותושביה למדינות שיש שחיתות ברשות השופטת שלהן, מדינות במרכז ודרום אמריקה (מקסיקו, פנמה, קולומביה, ארגנטינה).

במדינות לעיל אין הסכם הסגרה עם ישראל, ואם אחת המדינות לעיל ו/או מדינת ישראל מבקשת להסגיר אזרח שלה, יש צורך בהסכם הסגרה אישי ספציפי אך ורק לאותו אזרח שמבקשים את הסגרתו.

חשוב לדעת, שלא ניתן להסגיר על מעשה שהוא לא עבירה בשתי המדינות. ומדינת ישראל לא תסגיר אזרח ישראלי בעבירות שיש עליהן עונש מוות, אלא אם תקבל התחייבות מאותה מדינה כי לא ייגזר על אותו אזרח עונש מוות.

מקרה שאין בו עבירה בשתי המדינות, הינו במקרה של משה בן איבגי, רוצחו של נהג המונית דרק רוט, שברח לארגנטינה. איבגי הורשע בזמנו על עבירת רצח ולאחר מכן, בעת חופשה מהכלא, הורשע גם על עבירת שוד.

מדינת ארגנטינה לא מוכנה לעשות הסכם ספציפי בעניינו ולהסגיר אותו, משום בארגנטינה אין אחריות פלילית (לא ניתן להעמיד לדין) על עבירה שנעשתה כאשר המבצע הינו פחות מגיל 14, ומשה בן אבגי, כשביצע את הרצח של נהג המונית, היה פחות מגיל 14. ארגנטינה בקשה את התחייבות המדינת ישראל לכך שאיבגי לא ירצה את עונש המאסר על רצח אלא רק את עונש המאסר על השוד ומדינת ישראל סרבה לכך. ישנן מדינות שאין להם הסכם או אמנת הסגרה עם המדינה שרוצה את הסגרת העבריין, ואשר רוצות להסגיר את העבריין למדינה שמבקשת את הסגרתו, מגרשות את העבריין מתחומי המדינה, ואנשי החוק של המדינה המבקשת עוצרים אותו בנמל התעופה.

יש לציין כי גירוש מהמדינה לצורך הסגרה, הינו דבר פסול, לא לגיטימי ולא חוקי, מדינת לא מבקשת הסגרת עבריינים בדרך של גירוש מהארץ, ואקט של גירוש הוא למעשה הסגרה ב"דלת אחורית".

במציאות של היום העולם מורכב ממדינות . לכל מדינה יש את הריבונות שלה. משמועתה של ריבונות זה לא רק גבולות וטריטוריה אלא גם מערכת של חוקים אשר מסדירה את חיי האזרחים ועל כן למדינה יש זכות שיפוט טריטוריאלית. למדינה יש סמכות שיפוט על כל מי שנמצא בשטחה לרבות זרים. סמכות זו חלה גם על אוניות ומטוסים הרשומים במדינה בעת שאניות שטות בים הפתוח או שהמטוסים טסים מעליו .

לאור המציאות ישנם מקומות אשר אינם שייכים לאף מדינה ועל כן במקומות הללו עלה הצורך בהגדרה אשר תפתור את הסוגיה .

סוגיה נוספת היא שישנם מיקרים רבים אשר העבירות מתבצעות מחוץ לטריטוריה של מדינה מסוימת אך יש קשר ישיר בין המדינה שנפגעת לבין העבירה שבוצעה. כמו כן, ישנם עבירות רבות אשר מוגדרות כפשעים נגד האנושות וכפועל יוצא ישנה את סמכות השיפוט האקס טריטוריאלית במקרים מסוימים.

בעבודה הנ"ל אני אדבר על מקרי בוחן אשר דנו בסוגיות וכמו כן, על מספר עקרונות מנחים במשפט הבינלאומי על מנת שיאפשרו את ההליכה של בין עשית צדק אוניברסאלי לבין פגיעה בריבונותה של מדינה.

פרשת הספינה לוטוס:

הפרשה הנ"ל היא אבן דרך בכל הנוגע בסמכויות שיפוט טריטוריאליות ואקס טריטוריאליות .

במקרה דנן, ארע התנגשות בים הפתוח בין אנייה צרפתית לאנייה תורכית. כתוצאה מכך, נספו ספנים תורכיים. האנייה הצרפתית הגיעה לחוף התורכי ושם השלטונות עצרו את הקצין הצרפתי. הצרפתים התנגדו לסמכות ביהמ"ש התורכי, שכן הם טענו כי במשפט הבינ"ל המנהגי הסמכות היא של מדינת הדגל, והדגל הוא צרפתי לכן הסמכות לצרפת- הקצין היה צרפתי. העניין הגיע לביה"ד הבינ"ל. (לפני שטמפפר).

דעות השופטים נחלקו בעניין (6:6) ועל כן נשיא בית המשפט נדרש להכריע.

בסופו של דבר בית המשפט פסק פסיקה תקדימית שלתורכיה יש זיקה לגיטימית לשפוט את הקצין הצרפתי.

בית המשפט קבע שאמנם מה שמתרחש על סיפון אוניה בים הפתוח ניתן לראותו כאל אירוע בטריטוריה של מדינת הדגל . אך בד בבד הוא קובע כי לא קיים כלל מיוחד במשפט הבינלאומי , הקובע כי למדינת הדגל סמכות שיפוט פלילית בלעדית במקרה של התנגשות בים הפתוח.

בית המשפט קבע כי הזיקה הלגיטימית נעוצה בדבר כי לעבירה במקרה הנ"ל הייתה תוצאה באוניה התורכית, ועל כן אפשר לדמות אותה לפעולה המתבצעת מחוץ לטריטוריה תורכית אך יש לה תוצאה בתוך טריטוריה זאת .

בסעיף נוסף בית המשפט קבע כי המשפט הבינלאומי מתיר למדינה להפעיל את סמכות השיפוט הפלילית שלה לגבי פעולות שבוצעו בטריטוריה זרה, אך יש להן תוצאה בטריטוריה שלה עצמה.

על מנת להתגבר בעתיד על הקושי בפתרון סוגיות אלו, הונהגו מס' עקרונות מנחים שלאורם נקבע סמכות השיפוט הפלילית של מדינה.

עקרון הטריטוריאליות:

הסמכות נתונה למדינה בה בוצע הפשע (האובייקטיבי במדינה בה התקיימו התוצאות והסובייקטיבי במדינה בה החל המעשה).העיקרון נותן למדינה בה בוצע הפשע את הסמכות להפעלת ההליכים הפליליים. כמובן שהאזרחות איננה משנה על פי עיקרון זה. עקרון זה מוצדק על ידי כך בי במדינה בה בוצע הפשע הכי קל להעמיד לדין מכיוון שינה נגישות טובה יותר לראיות ולקורבנות ולכן יותר קל לשפוט במקרה שכזה. בד"כ הפושע היה באותו מקום ולכן רצוי מאוד להפעיל את העיקרון הטריטוריאלי והטריטוריה בה בוצעה העבירה, למדינה יש הסמכות. חשוב להבהיר כי ישנם סייגים במקרים מסוימים, כפי שהיה בפרשת לוטוס. כמו כן עקרון זה מורחב וחל גם על אניות דגל ומטוסים ומתייחס אליהם כטריטוריה של המדינה.

פרשת שטמפפר

במקרה זה ניתן לראות כיצד מערכת המשפט בישראל קלטה את העיקרון של המשפט הבינלאומי המנהגי בעניין של מים פתוחים.

בשנת 1954 אנייה ישראלית ניזוקה וטבעה. השלטונות החליטו להביא לדין את הקצין הראשי של האנייה בהאשמה שהוא התרשל בתפקידו. הסנגור של הנאשם טען כי למדינה אין קייס כנגדו, שכן לבתי דין ישראלים אין סמכות לדון במעשה שהתרחש בלב הים כלומר, האירוע לא התרחש בטריטוריה ישראלית ועל כן, עיקרון הטריטוריאליות לא חל עליו.

ביה"ד החליט כי לבתי משפט ישראלים קיימת סמכות לאור העובדה כי לאוניה היה דגל ישראלי. לפי הוראות המשפט הבינ"ל, אירועים המתרחשים בלב הים נותנים סמכות למדינת הדגל.

[לאחר פסה”ד נקבע כי למדינה סמכות על כל העניינים הקורים בכלי טיס וכלי שייט ישראלים].

 עקרון הנאמנות (Allgiance principle)

לפי עיקרון זה אם העבריין חב נאמנות למדינה השופטת, מוקנית לה סמכות שיפוט פלילית עליו בלי שום קשר למקום ביצוע העבירה.

מהי נאמנות? בן אדם שהוא אזרח של מדינה מסוימת הוא בודאי נאמן ועל כן, עיקרון זה חל בעיקר על אזרחי המדינה. העיקרון אינו חל רק על אזרחים אלא גם על כל אדם ששירת בצבא של אותה מדינה, בשירות החוץ שלה.

דוגמא לעקרון זה ניתן למצוא בפרשת ג'ויס (הלורד האו האו). ג'ויס הוא אזרח אמריקני שחי שנים רבות בבריטניה במהלך השנים הוא ראה את עצמו כנתין בריטי ולכן ביקש דרכון וגם קיבל אותו. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הלורד ג'ויס נסע לגרמניה. שם הוא שידר שידורי תעמולה המכוונים כנגד בריטניה. לאחר המלחמה בית המשפט הבריטי מצא אותו אשם ודן אותו למוות על בסיס העיקרון של מי רואה את עצמו נתין וגם מקבל דרכון חב נאמנות לבריטניה. למרות שלא היה נתין בריטי וגם לא ביצע את העבירה בבריטניה .

עקרון האישיות הסבילה:(Passive Personality principle)

לפי עיקרון זה בכדי שתהיה למדינה סמכות שיפוטית כלפי משהו גם אם הוא לה בשטח שלה מספיק שקורבן העבירה יהיה אזרח שלה ללא שום קשר למקום ביצוע העבירה. עקרון זה מובלט במקרה לוטוס יתר על המידה מכיוון שמצד אחד השלטונות הצרפתיים טענו לסמכות ע"פ עיקרון הטריטוריה ובצד השני ניתנה הסמכות לתורכים על פי עיקרון האישיות הסבילה מכיוון שקורבנות העבירה היו תורכיים. בעיקרון זה ישנה הרבה בעיתיות מכיוון שיכולות להיות הרבה עבירות כלפי אזרחי כל המדינות בכל העולם (במציאות של היום כולם מסתובבים בכל מקום) ולכן ניתן לדרוש סמכות שיפוט כמעט על כל דבר. יש הטוענים כי יש טעם להפעיל את החוק הנ"ל בנסיבות מיוחדות. כלומר, להחיל את העיקרון הנ"ל רק על עבירות מסוימות.

עיקרון ההתגוננות (Protective Principle):

לפי עיקרון זה בסמכותה של מדינה להפעיל את סמכות השיפוט הפלילי שלה מחוץ לטריטוריה המקרה שהעבירה פוגעת האינטרס לאומי שלה כלומר- בעיקר עבירות כנגד בטחון המדינה. גם עבירות כלכליות כגון זיוף מטבע נכנסות תחת העיקרון הנ"ל. כלומר כל עבירה שמתבצעת בחוץ ויש לה השפעה בפנים ההבדל בין עיקרון הטריטוריאליות על פי פרשת לוטוס הוא שתוצאות העבירה פוגעות באינטרסים לאומיים החיוניים של המדינה כלומר, לא כל עבירה נכנסת תחת עיקרון זה.

עיקרון האוניברסאליות (Universality Principle):.

לפי עיקרון זה מוקנית למדינה סמכות שיפוט אוניברסאלית רק על עבירות בין לאומיות מסוימות. כלומר רק כאשר מתבצעת עבירה בינלאומית אשר נמנית על העבירות הללו, המדינה הראשונה שתשים יד על העבריין תהיה לה הסמכות לשפוט אותו ללא שום קשר למיקום העבירה ולזמן שלה.

בתחילה, העבירות אשר נמנו היו עבירות הפירטיות ולאחר מכן עקרון זה הוחל גם על הפגיעה בטייס בינלאומי. במשפט אייכמן הרחיבו את עיקרון זה גם על פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה כפי שנאמר בבית המשפט:"אפיים האוניברסאלי המיוחד של הפשעים הללו הוא המקנה לכל מדינה ומדינה את הסמכות לשפוט את מי שנתן ידו ולהענישו".

בשנים האחרונות חלה התפתחות של העיקרון הנ"ל במספר מדינות(בריטניה, בלגיה). לדוגמא, בבלגיה הסדירו חוק (1993) אשר קולט אליו את אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 והפרוטוקולים הנלווים אליהם. חוק זה כולל 20 מעשים המהווים הפרות חמורות של האמנות והפרוטוקולים. החוק הבלגי מתיר לדון בפשעי מלחמה שבוצעו על ידי כל אדם בכל מקום. כמו כן חשוב לציין כי כל קורבן עבירה שהוא רשאי להגיש תלונות בבית משפט זה.

בלגיה כריבון איננה לוקחת צד בחקירה ובתביעות בינלאומיות והיא נותנת לבית הדין את העצמאות הנחוצה לו . הסיבה לכך היא שיכול שיהיו אינטרסים כלשהם הקושרים את מדינת הנאשם עם בלגיה, וסיבה נוספת היא שהגוף המשפטי הנ"ל למעשה איננו מייצג את בלגיה אלא את משפחת העמים באופן כללי.

הפעם הראשונה בה בלגיה הפעילה את סמכותה האוניברסאלית על פי החוק היתה בפרשת היגאנרו 1994.

בשנים 1993-1994 הייתה מלחמה ברואנדה אשר במסגרתה בוצעו מעשי רצח במחוז בוטרו שברואנדה. קרובי משפחותיהם של הנרצחים יזמו תביעות בבלגיה במטרה ליישם את החוק שחוקק . לפי דברי התובעים היגאנרו השתתף במעשי הרצח שאירעו במחוז.

לאחר החקירה בית המשפט הבלגי מצא את היגאנרו ועוד שלושה רואנדים אשמים בגין שותפות ברצח עם שבוצע ברואנדה ונידונו לעונשי מאסר ארוכים.

האשמים לא היו אזרחים בלגים וגם לא ביצעו את פשעם בתוך בלגיה ולכן, ניתן לראות כי בלגיה הפעילה הלכה למעשה את סמכות שיפוטה האוניברסאלי.

בבלגיה נוהלו הליכים גם נגד ראש ממשלת ישראל בעבר אריאל שרון בגין אחריותו כביכול לאירועי סברה ושתילה בניסיון ליישם את החוק .

דוגמאות נוספות הם פרשת פינושה אשר התנהלה בבית המשפט האנגלי. בדומה לבלגיה אנגליה קלטה אל תוך המשפט שלה אמנה בינלאומית, והיא האמנה נגד עינויים ויחס בלתי אנושי. המיוחד בפרשה זו שאנגליה ראתה את עצמה מוסמכת להפעיל את סמכות השיפוט שלה מכיוון שגם צ'ילה היתה חתומה על אותה אמנה ובכך נקבע הרציונאל ,שמדינה שחברה באמנה מסויימת יכולה על בסיסה להפעיל סמכות שיפוט אוניברסאלי,ומצד שני היא תהיה בעצמה חשופה לאותה סמכות אוניברסאלית אם היא תפר את עקרונות האמנה.

ניתן לראות כי סביב עיקרון האוניברסאליות עולה הבעיה של פגיעה בריבונות כלומר, בתי משפט של מדינה מסוימת שופטים אזרחים של מדינה אחרת ללא שום זיקה לעבירה ולמדינה. הבעיה נפתרת בכך שההתייחסות אל הסמכות הנ"ל היא כאל סמכות משלימה. כלומר, על פי המשפט הבינלאומי הסמכות לשיפוט היא קודם כל למדינה בה בוצעה העבירה משום שהמדינה היא זו שנשאה בתוצאות השליליות של האירוע וכמו כן, ההליך המשפטי במקום העבירה הוא יותר פשוט ופחות מסובך וגם כמובן ריבונותה לא תפגע. אם כן, הצורך בעיקרון האוניברסאליות עלה מכיוון שלא תמיד מערכות המשפט אשר יש להן זיקה לאירוע יש את היכולת והכח הפוליטי לאכוף את חוקי המשפט הבינלאומי ואף חלקן נגועות בשחיתות.

ולכן, בכדי לאכוף את המשפט הבינלאומי ועל ידי כך גם לשמור על קיום קהיליית בני האנוש ולהגן על הערכים שבבסיס קיומה עלה הצורך בהסמכת גוף משפטי המטפל בעניינים הללו את כוחו כמובן הוא שואב מעיקרון האוניברסאליות.

לסיכום, הרציונאל שמאחורי עיקרון זה הוא למעשה ליצור תנאים לכינון של רשת סמכויות שיפוט המיועדות להבטיח כי המבצעים פשעים כנגד האנושות לא יוכלו להימלט מעונש. חשוב לציין שבסיס הרעיון ליצירת הרשת הבינלאומית הוא למעשה לחזק את המשפט הלאומי המדינתי קודם כל, על ידי כך שכל אותם גופים משפטיים לאומיים ירצו לשתף פעולה עם החוק הבינלאומי על מנת להישאר לגיטימיים בעיני הקהילה הבינלאומית.

מדינת ישראל כיום היא אחת המדינות היחידות ביחד עם ארה"ב אשר אינן אשררו את אמנת רומא. הדבר הוא מעניין מכיוון שישראל בתחילת דרכה הייתה אחת החלוצות בנושא של משפט הבינלאומי ועיקרון האוניברסאליות.

הדבר שהנחה אותה היה הרצון לשים את ידה על פושעי מלחמת העולם השנייה. ומשפט אייכמן נתן לזה ביטוי בצורה הטובה ביותר כדברי בית המשפט המחוזי בירושלים:

"הפשעים המחרידים המוגדרים בחוק זה אינם מהווים עבירות על פי החוק הישראלי בלבד.פשעים אלה, אשר פגעו באנושות כולה וזעזעו את מצפון העמים, מהווים עבירות חמורות על משפט העמים עצמו…. בהעדר בית דין בינלאומי זקוק המשפט הבינלאומי למוסדות החקיקה והשפיטה של כל מדינה ומדינה כדי לתת תוקף לאיסוריו הפליליים ולהביא את העבריינים לדין" .

עיקרו האוניברסאליות לא בא רק לידי ביטוי בפרשת אייכמן אלא גם בפרשת דמיניוק.

פס"ד דמיניוק נ' פטרובסקי- אמריקאי, 85'. מדינת ישראל ביקשה את הסגרתו של דמיניוק בטענה כי הוא איוואן האיום אשר ביצע פשעי מלחמה בשורות הנאצים במלחמת העולם השניה. השופט האמריקני שהחליט להעבירו למדינת ישראל השתמש בנימוק מעניין והוא נימוק קיום עיקרון האוניברסליות. לא חשוב היכן התרחשו הפשעים, מה אזרחותו, חשוב כי למדינת ישראל הזכות לשפוט אותו לאור עיקרון האוניברסליות. לא הצליחו להוכיח כי הוא איוואן האיום. לכן, מדינת ישראל הייתה חייבת להחזיר אותו לארה"ב. לא יוכלו לשפוט אותו על פשעים אחרים, בגלל עיקרון שקיים במקרים של הסגרה הקובע כי המדינה המקבלת אדם שהוסגר אליה, יכולה לשפוט אותו רק על אותו פשע בגינו התבקשה ההסגרה. מכיוון שהבקשה הייתה מבוססת על היותו איוואן האיום, והדבר שכן הוכח כי הוא ביצע פשעים אחרים כנגד אנשים במחנה הריכוז, מדינת ישראל לא יכלה לשפוט אותו בגין מעשים אלו, בגלל העיקרון האמור. הוא הוחזר לארה"ב וזו שללה ממנו את אזרחותו.

אם כן, מדוע מדינת ישראל שינתה את עמדתה? ההסבר נעוץ בעובדה שמצבה של מדינת ישראל מיום הקמתה הוא מצב של מלחמה. מצב זה הלכה למעשה גורם ישראל לבצע שימוש בכוח בצורה נרחבת כנגד אויביה על בסיס יום יומי. דפוס פעולה זה מגביר את הסיכוי לביצוע פעולות שלא עולות בקנה אחד עם החוק הבינלאומי או שהם על הגבול שלו. דוגמה חיה לנושא עלתה רק השבוע בפרשת הירי בבית חנון שהיא פרשה אחת מיני רבות. כמו כן, הטיעון בישראל כלפי הקהילייה הבינלאומי בגין פוליטיזציה של המשפט הבינלאומי גורם לחשדנות ולחשש לקלוט את האמנות הללו לחיקה.

יש הטוענים כי החשדנות והזלזול בישראל כלפי המשפט הבינלאומי איננה נכונה ביסודה משום שהמשפט הבינלאומי הפלילי והאוניברסאליות שלו הוא למעשה משלים של מערכת המשפט המדינתית . כלומר, אנו כאזרחי מדינת ישראל איננו צריכים לחשוב שהמשפט הבינלאומי עומד לנו כרועץ אלא גם מבצע את הדבר ההפוך בכך שהוא משמש כמעין מפקח על מערכת המשפט שלנו בכדי שזו תהיה מספיק נקיה מפוליטיזציה ולחצים מצד הממשלה בהחלטותיה. כדברי נשיא בית המשפט העליון היוצא ברק:"כשאנו יושבים לדין גם אנו עומדים לדין".