א. העוולה
Injurious Falsehood. קרובה לעוולה של לשון הרע.
58. שקר מפגיע
(א) שקר מפגיע הוא פרסום הודעה כוזבת בזדון בין בעל-פה ובין בדרך אחרת, בנוגע לעסקו של אדם, למשלח-ידו, למקצועו, או לטובין שלו או לזכות-קנין שלו; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד פרסום כזה אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.
(ב) "פרסום", לענין סעיף זה – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
יסודות העבירה :
* פרסום כוזב – התובע חייב להוכיח שהפרסום שקרי (הפוך משלון הרע).
* בזדון – כוונה (בלשון הרע הכוונה לא חשובה).
* מתייחס לעיסקו/משלח ידו/מקצועו/קניינו של אדם.
* אין פיצויים ללא הוכחת נזק ממון.
בעוד שבמקרה של לשון הרע, נטל ההוכחה נופל על הנתבע, וקיימת חזקה כי הפרסום היה שקרי וזדוני. במקרה של "שקר מפגיע" קיימת חזקה כי הפרסום היה נכון ובתום לב, ועל התובע מוטל להוכיח כי מדובר בפרסום שקרי וזדוני.
בגלל הנטל הכבד, מעדיפים רוב התובעים לנסות ולהיבנות מסע' 1 ללשון הרע (פגיעה בעסקו, משרתו, משלח ידו של אדם). עם זאת, העוולה אינה מיותרת לחלוטין, ויש מקרים שניתן לתבוע רק בעזרתה.
דוגמאות :
1. לשון הרע לא תחול במקרה של פרסום חיובי שעלול לפגוע בעיסקו של אדם. למשל – פרסום מוטעה אודות רופא שקיבל קידום ועובר מן העיר, בעקבותיו לקוחות יסברו בטעות כי לא ניתן עוד לפנות אליו לקבלת טיפול. אין כאן לשון הרע שכן לא נאמרו דברים רעים. במקרה כזה ניתן להעזר בשקר מפגיע.
2. סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע כולל בחובו את השקר המפגיע אך, הוא אינו מגן מפני פגיעה בקניינו של אדם שאיננה בגדר לשון הרע (אמירה על אדם שפוגעת בערך הקנייני של נכס שלו). למשל – אדם החושק במגרש שכנו מפרסם הודעה שהזכויות במגרש שנויות במחלוקת, ובכך גורם לירידה בביקוש ובמחיר. אין כאן לשון הרע, אלא רק שקר מפגיע.
ניפוח מסחרי :
אמירה כי המוצר שלי טוב יותר מכל מוצר אחר, טומנת בחובה רמיזה לפגם במוצר האחר.
דוגמא אחרת : בעל תחנת דלק בכביש ת"א-חיפה תולה שלט על התחנה : "התחנה האחרונה לפני חיפה". השלט הוא שקרי, כי יש תחנה נוספת בדרך.
ע"פ הפסיקה האנגלית : ניפוח מסחרי אינו בגדר שקר מפגיע, שכן ברור לקורא הסביר כי המפרסם אינואובייקטיבי, ואינו מתכוון למלוא השלכות דבריו.
פ"ד DeBeers v. General Electric[1]
קונצרן היהלומים דה-בירס תבע את חברת ג'נרל אלקטריק על הפצת עלון הקובע שיהלומים מלאכותיים טובים כמו יהלומים אמיתיים.
ג'נרל אלקטריק טענה כי מדובר בניפוח מסחרי, אך דה-בירס טענה כי העלון היה מנוסח בצורה של מחקר מדעי.
ביהמ"ש קיבל את טענת דה-בירס, וקבע בכך את קו הגבול בין ניפוח מסחרי לשקר מפגיע.
פסקי דין מרכזיים העוסקים בסוגיה
[2]Drummond-Jackson v. British Medical Association
המערער-תובע, הוא רופא שיניים שפיתח טכניקה ייחודית להרדמה במהלך טיפולי שיניים. הטכניקה זכתה להכרה עולמית, אך גם לביקורות בנוגע להשפעות הנלוות על המטופלים.
בעיתון מקצועי שבאחריות המשיבים פורסם מאמר מקצועי, אשר בהתבסס על בדיקות מעמיקות קובע כי מדובר בשיטה מסוכנת, שעשויה אף לגרום למוות.
לורד Denning :
· תביעת לשון הרע ניתן לבסס אך ורק על פגיעה אישית בתובע.
· כאשר הפגיעה מופנית רק כלפי הטכניקה שפיתח הרופא, הרי שהעוולה הרלבנטית לעניינה היא "שקר מפגיע".
· במקרה של לשון הרע, נטל ההוכחה נופל על הנתבע, וקיימת חזקה כי הפרסום היה שקרי וזדוני.
· במקרה של "שקר מפגיע" המצב הפוך: קיימת חזקה כי הפרסום היה נכון ובתום לב, ועל התובע מוטל להוכיח כי מדובר בפרסום שקרי וזדוני, מתוך כוונה לפגוע בתובע במסגרת תחום עיסוקו.
De-Beers LTD. v. General Electric
התובע מייצר בבריטניה חומר על בסיס יהלום, המשמש לחיתוך בטון, ומתחרה במוצר של הנתבעים העשוי מתחליפי יהלום. הנתבע פרסם חוברת במסגרתה פורטו תוצאות ניסוי לאורן עולה כי מוצריו יעילים ואמינים יותר מאלה של התובע (שביצועיהם נסקרים בה).
לטענת התובעים החוברת כוללת מידע שגוי ומטעה, ועל הנתבעים היה לדעת זאת.
Walton :
· יש להבחין בין מצב בו סוחר מהלל את סחורתו ומכללא, ממעיט בערך סחורת מתחריו, לבין סוחר אשר משמיץ באופן ישיר סחורה של מתחרהו.
· המבחן לשם ביצוע הבחנה בין מצבים אלה הוא האם אדם סביר היה מתייחס לטענה כרצינית, או כאמירה כללית בלבד.
· קיים גם מבחן אחר: האם הנאשם טען בפועל לקיום פגמים או חסרונות במוצר המתחרה. מבחן זה יעיל פחות, ויש להכפיף גם אותו למבחן האובייקטיבי שלעיל.
· אין ספק כי החוברת הנדונה נתפסת אובייקטיבית כמעלה טענות רציניות כנגד איכותו של המוצר המתחרה (במסגרת מחקר מדעי לכאורה).
· במצב כזה, חיובם של הנתבעים ייבחן לאור אמיתות הפרטים שפורסמו.
[1] DeBeers v. General Electric [1975] W.L.R 972.
[2] Drummond Jackson v. B.M.A [1970] 1 W.L.R 688.
