מבוא

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.

לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.

 מחלקת משפט פלילי, מייצגת את לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך הפלילי, החל משלבי ההזמנה לחקירה וליווי מלא של הלקוח במסגרת החקירה המשטרתית, ייצוג בהליכי מעצר, וכלה בניהול הליכי המשפט הפלילי עד לסיום התיק.

מחלקת משפט פלילי, מלווה ומשרתת את לקוחות המשרד אף בהליכים מיוחדים כגון: הליכים למחיקת רישום פלילי, בקשות למתן חנינות, עיכובי הליכים, ליווי הלקוח בפני שירות המבחן, וכן הגשת עתירות אסירים.

בין לקוחות המחלקה הפלילית נמנים חשודים ונאשמים בעבירות שונות ומגוונות לרבות, עבירות אלימות, רכוש, הונאה, סמים וכן עבירות בתחום הצווארון הלבן ולרבות עבירות כלכליות מורכבות.

המחלקה הפלילית, כוללת מחלקה לקטינים ולנוער אשר ייעודה הוא טיפול בקטינים ובני נוער, שהסתבכו בפלילים.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט הפלילי, בין היתר בנושא : המבוא כפי שיוסבר להלן :

המשפט הפלילי בא להסדיר את חיי החברה כחברה, על ידי הגדרת התנהגויות מסוימות כבלתי-חוקיות, וזאת באמצעות כללי עשה ואל-תעשה. אדם המפר כללים אלה יוחשד בביצוע עבירה פלילית, עלול לעמוד לדין, ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק. המשפט הפלילי חל על תחום מצומצם של התנהגויות אנטי-חברתיות, ובא לקבוע כללי הימנעות מהתנהגויות אלו באמצעות הרתעה, העמדה לדין ענישה וקלון. המשפט הפלילי מאופיין בכך שהחברה רואה את האינטרס לאכיפתו מוטל קודם כל על המדינה, באמצעות התביעה הכללית, אף כי הנפגע העיקרי מההתנהגות הפלילית יהא מתלונן פרטי אחר בחברה.

התנהגות פלילית היא התנהגות המנוגדת לדין הפלילי המורכב מחוק העונשין ושורת חוקים אחרים והוראות עבירה בחוקים נוספים. יש סוגים שונים של התנהגויות פליליות, וההגדרות להתנהגות כ'פלילית' (כמו גם התייחסות למעשים מסוימים) משתנות ממדינה למדינה ומחברה לחברה. עם זאת, יש מספר מעשים המוגדרים כעבירות פליליות במרבית המדינות והחברות האנושיות, כגון:רצח גניבה ואונס. רבים אינם יודעים זאת, אך עבירות תנועה אף הן עבירות פליליות.

 תפקידה של מערכת בתי המשפט היא לפרש את הדין ולקבוע האם התנהגות מסוימת המובאת בפניה (באמצעות כתב אישום) היא פלילית אם לאו. קביעה כי התנהגות היא פלילית נקראת הרשעה, והחלטה הפוכה נקראת זיכוי. בשיטת המשפט המקובל הנסמך על תקדימים, החלטות כאלו מרחיבות את החוק ומגדירות את פרשנותו המחייבת. שיטת המשפט הקונטיננטלי לעומת זאת הכרעת בית המשפט תקפה רק למקרה המובא בפניו.

 במקרים רבים מלאכה זו דורשת גם החלטות ערכיות לא פשוטות. דוגמה לכך היא סעיף 431 לחוק העונשין – 'עבירת העושק' הקובעת כי: המנצל את המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית, חוסר הניסיון וקלות הדעת – דינו מאסר שנה. הקושי בעבירת העושק (הנמצאת גם בחלק ממדינות המשפט הקונטיננטלי), היא שעושק במובן זה קיים, במידה זו או אחרת, בכל עיסוק מסחרי. על בית המשפט מוטל לכן התפקיד להבדיל בין 'עושק' פלילי לבין עיסוק מסחרי לגיטימי.

עקרונות דיני העונשין

• עקרון החוקיות: קובע כי אין עבירה ואין עונש אלא בחוק או על-פי חוק או מכוח חוק. עקרון זה מוצא ביטויו בסעיף 1 לחוק העונשין ונגזר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

• עקרון אי ענישה למפרע: חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום תחילתו; חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה, לא יחול על מעשה שנעשה לפני תחילתו.

• עקרון היסוד העובדתי(Actus Reus): קובע כי אין להטיל אחריות פלילית על אדם אלא אם ישנו יסוד פיזי של התנהגות פלילית, משמע סכנה של ממש לאינטרס הציבורי. לא די בכוונה פלילית, או מחשבה פלילית כדי להטיל אחריות פלילית – ויש צורך, קודם כל, בהתנהגות פלילית. לפיכך, אין מטילים אחריות פלילית על מידה מינימלית של פגיעה באינטרס הציבורי, ואין מענישים על כוונות בלבד ועל מחשבות בלב אדם בלבד (לבד מביטחון המדינה, כגון רצון לבגוד וכדומה).

• אין עבירה ללא אשמה: על מנת להטיל אחריות בפלילים יש צורך שההתנהגות תשא 'אשמה פלילית', הכוללת 4 רכיבים מצטברים, שחובה שיתקיימו במלואם :
  

  • אחריות אישית: כל אדם נושא באחריות אך ורק על חטאו האישי, ואין אחריות קולקטיבית. עם זאת, הרחבת האחריות הפלילית אל מעבר למבצע העיקרי של העבירה מתעוררת כשהתנהגות של מספר בני אדם פוגעת באופן ממשי באינטרס הציבורי – כגון: השותף לדבר עבירה, המשדל, המשלח, המסייע, בעלי מניות בתאגיד עבריין.

  • כשרות פלילית: הכוונה לאדם בגיר שיש לו חופש בחירה ויכול לשאת באשמה פלילית. אין אחריות פלילית בהיעדר הכושר, ולו המינימלי, לבחירה חופשית. כך למשל, הפועל ללא הכרה ומתוך אוטומטיות, או קטין, או חולה נפש, אינם נושאים באחריות פלילית משהדין מייחס להם אי-כושר לבחור בדרכי התנהגות חלופיות. מבחינים בין מי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן מוחלט (הפועל באיבוד הכרה) למי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן יחסי (אדם הפועל בכורח אילוץ וכדומה).

  • היסוד הנפשי(Mens Rea): ככלל, על מנת שתוטל אחריות פלילית, נדרש 'יסוד נפשי' להרשעה בעבירה. היסוד הנפשי הנדרש בכל עבירה משתנה, ויכול להיות מסוג "מחשבה פלילית" לסוגיה ('מודעות', 'כוונה', 'פזיזות' או 'קלות דעת') או מסוג 'רשלנות'. החריג הוא 'עבירות קפידה' (המכונות גם 'עבירות אחריות חמורה') בהן לא נדרש יסוד חיובי של מחשבה פלילית.

  • העדר סייג לאחריות הפלילית:גם אם התביעה תוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר, עדיין המחוקק מוכן להתחשב בנסיבות מסוימות, שתשמשנה לנאשם הגנה מפני הטלת אחריות בפלילים. במקרים אלה, נושא הנאשם בנטל ההוכחה לכל רכיבי הגנתו – אך להבדיל מהתביעה – די לו כי יטה את הכף.

  • יסודות העבירה הפלילית

היסוד העובדתי (actus reus)

"אין עבירה ללא מעשה"(Nullum Crimen Sine Actus), כשהיסוד העובדתי מבטא התרחשות אובייקטיבית במציאות, ומורכב משלושה רכיבים:

• רכיב התנהגותי – המתבטא בהתנהגותו של העבריין (סעיף 18 ב) ב"מעשה – לרבות מחדל":

  • מעשה – פעולה אקטיבית.

  • מחדל – הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה. להבדיל מהתנהגות פאסיבית, חוסר מעש, לא עושה דבר למעשה, חודל, עדיין לא גובש יסוד עובדתי (פס"ד מרחבי). סוגי מחדל, למשל :

    • החזקה

    • המצאות במצב

    • עבירה נמשכת

    • עבירת שרשרת

• רכיב נסיבתי – המבטא את הנסיבות הרלוונטיות הדרושות להפיכת ההתנהגות לאסורה.

• רכיב תוצאתי – המבטא את התוצאה שגורמת ההתנהגות העבריינית.

היסוד הנפשי (mens rea)

היסוד הנפשי מבטא את העמדה הנפשית הסוביקטיבית של העבריין כלפי ההתרחשות, קרי היסוד העובדתי. כל עבירה דורשת יסוד נפשי שונה, כשהיסודות הנפשיים הנדרשים בדרך כלל לגיבוש עבירה הם מסוג: מחשבה פלילית או רשלנות. אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או כי העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

• "מחשבה פלילית" – הכוונה היא המודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה (לעניין התוצאות גם אחת מאלה: כוונה – במטרה לגרום לאותן תוצאות; פזיזות שבאחת מאלה: אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות; קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען).

• "רשלנות" – הכוונה לאי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט. רשלנות יכול שתיקבע כיסוד נפשי מספיק רק לעבירה שאיננה מסוג פשע.

מהיסוד הנפשי נגזרים גם סוגי העבירות, והם:

• עבירה התנהגותית – היסוד הנפשי הדרוש להוכיח כל אחד מהרכיבים היא המודעות. מודעות לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי ואף יש פעמים שנדרשת הוכחת מודעות לתוצאות כמו בסעיף 245 – עברה התנהגותית. לדוגמה: העושה דבר בכוונה לשבש הליכי משפט – יש להוכיח שאותו אדם היה מודע לאפשרות שמעשיו יובילו אותו לעיוות דין.

• עבירה תוצאתית – יש צורך להוכיח את היחס הנפשי של העושה כלפי התוצאה.ישנן מספר אפשרויות:

  • יחס של כוונה תחילה – העושה חפץ מאוד בקרות התוצאה.

  • יחס של כוונה – העושה רוצה להשיגה.

  • פזיזות – אדישות או קלות דעת (פחות חמורה) לגבי התוצאה.

"אחריות קפידה"- הן חריג לכלל שעבירה שנקבעה בדין טעונה הוכחת יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות; ואולם, גם בעבירות אחריות קפידה לא יישא אדם באחריות פלילית אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, ועליו להוכיח זאת; מכל מקום, אדם לא יידון למאסר, אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות. דוגמה לעבירת אחריות קפידה: נסיעת בלילה ללא אורות.

קשר סיבתי

בעבירות תוצאתיות נדרשת הוכחת 'קשר סיבתי' בין היסוד העובדתי לתוצאתו, כאשר מבחינים בין קשר סיבתי 'עובדתי' ל'משפטי' כלהלן:

 קשר סיבתי עובדתי – הינו דרישת "מבחן האלמלא". השאלה היא האם אלמלא התנהגות הנאשם הייתה נגרמת התוצאה מבחינה עובדתית.

הקשר הסיבתי המשפטי – זהו מבחן מורכב, שבחלקו בוחנים את הצפיות מהמעשה של הנאשם – האם הנאשם יכול וצריך היה לצפות את התרחשות התוצאה?, ובנוסף בוחנים אם התוצאה נגרמה באופן ישיר ממעשי הנאשם, או שמא יש התערבות של גורמים זרים שמנתקים את הקשר הסיבתי המשפטי ומונעים הטלת אשמה בפלילים? המבחנים מעניקים גמישות לכל מקרה ונסיבותיו, לפי מהות המעשה, לעומת אופי התוצאה ומידתה.

הרחבת האחריות הפלילית

הדין הפלילי מכיר בעקרון של אחריות אישית. לכלל זה ישנן הרחבות אם בסוג העבירות ואם בסוג המבצעים:

עבירת הנסיון

עבירת הנסיון- הינה עבירה בה אדם מנסה לעבור עבירה, במטרה לבצעה, ועשה מעשה שאין בו הכנה בלבד, והעבירה לא הושלמה; לעניין עבירת הנסיון, אין זה משנה כלל אם עשיית העבירה לא הייתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו.

בעקבות תיקון 39 שנכנס לתוקף בשנת 1995 וסימן מעבר של שיטת המשפט הפלילית בישראל לשיטה דאונטולוגית הורחבה האחריות הפלילית על 'המנסה', והעונש המוטל עליו הינו זהה לעונשו של המבצע.עם זאת, פעמים רבות בפועל התיקון לא מיושם בשל נטייתם האינטואיטיבית של השופטים להתייחס בקלות יחסית כאשר הנסיון לא הגיע לכדי ביצוע.

שותפות לדבר עבירה

הדין הפלילי מרחיב את חבות היחיד כ'מבצע עבירה בצוותא', כך שרואים את אלה המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, אם הם מבצעים אותם בצוותא, ואין זה משנה אם כל המעשים נעשו ביחד, או שחלקם בידי אחד וחלקם בידי אחר.

הוא הדין לגבי 'מבצע באמצעות אחר' – דהיינו אדם שתרם לעשיית המעשה, באמצעות אדם אחר שבצעו, ככלי בידיו, הנתון במצב של קטינות או אי שפיות הדעת; העדר שליטה; ללא מחשבה פלילית; טעות במצב דברים; כורח או צידוק.

אחריות המשדל

המביא אדם אחר לידי עשיית עבירה – בין בשכנוע, בין בעידוד, בין בדרישה, בין בהפצרה ובין בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה. לעניין עונשו של המשדל קבע החוק את מחצית העונש שנקבע לביצועה העיקרי(כשהחריגים הם: כשנקבע בחוק עונש מיתה או מאסר עולם חובה – עונשו מאסר עשרים שנים; כשהעונש שנקבע מאסר עולם – עונשו מאסר עשר שנים; כשהעונש מזערי – עונשו לא יפחת ממחצית העונש המזערי; וכשהעונש חובה כלשהו – הוא יהיה עונש מרבי, ומחציתו תהא עונש מזערי).

אחריות המסייע

כל אדם אשר עשה מעשה כדי לאפשר להקל או לאבטח את ביצוע העבירה, בין לפני עשייתה ובין בשעת עשייתה – או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע ונשוא באחריות פלילית.

העונש על סיוע לעבור עבירה היא מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל העבירה העיקרית (החריגים: כאשר קבוע עונש מיתה או מאסר עולם חובה – עונשו מאסר 20 שנה; כשקבוע מאסר עולם – עונשו מאסר 10 שנים; כשקבוע עונש מזערי – עונשו לא יפחת ממחצית העונש המזערי; וכשקבוע עונש חובה כלשהו – הוא יהיה עונש מרבי, ומחציתו תהא עונש מזערי).

הקלות למסייע למשדל ומנסה

• פטור החרטה – קובע כי משדל או מסייע לעבירה לא יישאו באחריות פלילית (לשידול, הסיוע או הנסיון לשידול) אם מנעו את עשיית העבירה או השלמתה, או הודיע בעוד מועד לרשויות על העבירה לשם מניעת עשייתה או השלמתה ועשה למטרה זו כמיטב יכולתו בדרך אחרת.

• אין הם ברי עונש אם העבירה – נשוא הניסיון, השידול, הניסיון לשידול או הסיוע – היא מסוג חטא.

הגנות מפני אחריות הפלילית

ברוב המדינות המתוקנות הרשעת אדם בעבירה פלילית מותנית בבגירות, בבגרות דעתו, מסוגלותו להתנהג בהתאם לכללים חברתיים, וכושרו להבין משמעות מעשיו. ללא סגולות אלו אין הוא נחשב בר-עונשין. הדרישה המזערית להטלת אחריות פלילית צריכה להיות שבעת ביצוע פעולה הוא מבין את האלטרנטיבות שלרשותו, והבין את משמעות הבחירה בקו פעולה פלילי.

 לפיכך קיימים מספר נסיבות המהוות סייגים לאחריות פלילית והם:

• גיל לצורך אחריות פלילית – קטין שגילו מתחת לגיל 12, ביום ביצוע העבירה, אינו נושא באחריות פלילית.

• הבחירה החופשית כתנאי להטלת אחריות פלילית – סעיף 34ז לחוק העונשין קובע כי תנאי מקדמי להתהוותה של עברה פלילית הוא שהתרומה הגופנית של העבריין להתהוות עבירתו תיעשה מתוך יכולת בחירה בין עשיית המעשה לבין הימנעות מעשייתו. הסעיף מתייחס אפוא אך ורק להתנהגות המוטורית-גופנית של הנאשם, התנהגות המרכיבה את היסוד העובדתי שבעברה, ולא ליסוד הנפשי, דהיינו ליחסו של הנאשם למעשה העברה או לתוצאותיה. זו גישתו של פרופ' פלר, המדגיש את חשיבות עשיית המעשה הפיזי מתוך יכולת בחירה, ולאו דווקא מתוך בחירה בפועל. אולם, קיימת גם אסכולה אחרת, הגורסת כי תנאי מקדמי להתהוות עברה פלילית הנו לא רק שהמעשה ייעשה מתוך יכולת בחירה חופשית, כי אם שהוא יהיה מעשה רצוני, דהיינו שייעשה מתוך בחירה חופשית בפועל. די בקיומה של יכולת בחירה של המעשה הפיזי, ואין צורך במעשה רצוני שבו קיימת בחירה חופשית בפועל – זאת בהתאם לגישתו של פרופ' פלר.

• סוגים שונים של העדר שליטה – את המצבים השונים של העדר שליטה מקובל לחלק למספר קבוצות וקבוצות משנה, על פי הבחנה בין פעולה הנעשית בהעדר כל מודעות של האדם למעשיו, לבין פעולה שהוא מודע לה, ובכל זאת אינו יכול להימנע מעשייתה כלהלן :

  • אוטומטיזם (פעולה בלתי מודעת) – הקבוצה הראשונה היא של פעולות לא מודעות – מצב המכונה אוטומטיזם. במצב זה מבצע האדם פעולות פיזיות שאין בינן לבין תודעתו ולא כלום. יש המבחינים בתוך קבוצה זו בשתי קבוצות משנה: האחת – אוטומטיזם שאינו נובע מפגם נפשי כלשהו, כדוגמת רפלקס, תנועתו של אדם ישן, ויש סוברים שאף פעולותיו של מי שנמצא תחת השפעה היפנוטית; והשנייה – אוטומטיזם שמקורו בפגם נפשי, כדוגמת אפילפסיה וסהרוריות – בה קם אדם ישן על רגליו. בקבוצת משנה זו ניתן להבחין בין פגם נפשי שהוא מחלת נפש, בו תעמוד לנאשם הגנת אי-שפיות, לבין פגם נפשי שאינו מחלת נפש, כדוגמת המקרים שציינו, בו יוכל הנאשם להתגונן בהגנת העדר שליטה. בשונה מדברים אלו, קיימת מגמה הגורסת כי כל המקרים של אוטומטיזם שמקורם בפגם נפשי יידונו כחלק מסוגית אי-השפיות. על פי מגמה זו, רק פעולות מכניות כמו רפלקס, תנועה לא הכרתית מקרית בשינה וכדומה נכללות בסייג של העדר שליטה, ואילו כל מקרי האוטומטיזם שמקורם בפגם נפשי יידונו כחלק מהגנת אי-השפיות.

  • כפייה גופנית מודעת – הקבוצה השנייה של פעולות בהעדר שליטה הינה של פעולות הכרתיות הנעשות באופן מודע, אלא שהן נעשות בכפייה השוללת מן המבצע את היכולת לשלוט בגופו ולהימנע מעשייתן. גם בקבוצה זו קיימת הבחנה בין שתי קבוצות משנה: האחת – פעולות כפויות שמקורן חיצוני, כאשר, למשל, אדם השתמש בגופו של אחר כמכשיר לביצוע פעולה, או כאשר אדם גרם נזק בשעת מעידה; והשנייה – פעולות כפויות שמקורן בכפייה נפשית פנימית, כאשר הפעולה נעשית מחמת "דחף לאו בר כיבוש". הגנה זו, של "דחף לאו בר כיבוש" אינה מוסכמת על הכול. כך למשל, על פי גישת המשפט האנגלי אין להכיר בכך כטענת הגנה מפני הטלת אחריות פלילית. [יש להדגיש, כי בקטגוריה של הפעולות הכפויות שמקורן חיצוני נכללות רק פעולות אשר נעשו עקב הפעלת כוח פיזי עדיף שהאדם לא יכול היה להתגבר עליו. אין היא כוללת פעולות אשר נעשו עקב הפעלת איום לפיו הימנעות מעשיית המעשה תגרור נזק חמור ומיידי לאותו אדם. במקרים אלו בוצע המעשה מתוך שליטה, ועל כן חל הסייג של כורח ולא של העדר שליטה.

• כניסה למצב בהתנהגות פסולה – ישנם מצבים בהם עובר העברה עצמו תרם להימצאותו במצב העדר השליטה בו עבר את העברה, והיה באפשרותו למנוע מצב זה. במקרים אלו מופעלת הדוקטרינה של actio libera in cause – התנהגות חופשית במקור, או, על פי נוסח החוק "כניסה למצב בהתנהגות פסולה". על פי דוקטרינה זו, ניתן יהיה, למשל, להטיל אחריות על אדם שנרדם בעת הנהיגה וגרם לתאונה, אם ברגעים שקדמו לתאונה חש בסכנת התרדמה, ובכל זאת המשיך לנהוג. דוקטרינה זו באה לידי ביטוי בסעיף 34יד(א) לחוק: הוראות סעיפים 34ז… לא יחולו אם העושה היה מודע או אם אדם מן הישוב במקומו יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע, לפני היווצרות המצב שבו עשה את מעשהו, כי הוא עלול לעשותו במצב זה, ואם העמיד את עצמו בהתנהגות נשלטת ופסולה באותו מצב. דוקטרינה זו הינה כללית, והיא נוגעת לא רק לסייג של העדר שליטה אלא גם למספר סייגים נוספים. אולם, קושי מיוחד מעורר יישום הדוקטרינה במצבים של העדר שליטה. הקושי הוא, כיצד ניתן להחשיב אדם אשר היה במצב של חוסר מודעות לסובב אותו, מחמת שינה וכדומה – כמי שעבר עברה פלילית (?). שתי אפשרויות הובאו על ידי המשפטנים, כדי לישב קושי לוגי זה. יש האומרים שאנו מקשרים את ההתנהגות הרשלנית שהתרחשה קודם היווצרות המצב של העדר השליטה עם התוצאה שאירעה לאחר מכן. כלומר, אנו מתייחסים לאקטוס ריאוס, היסוד העובדתי, כאילו נעשה קודם לאובדן השליטה. לעומתם אומרים אחרים, כי משמעות הדוקטרינה היא שכאשר אדם בוחר ביצירת מצב בו תיתכן התנהגות חסרת שליטה – והבחירה עצמה נעשתה מתוך שליטה – יש לראות את ההתנהגות חסרת השליטה עצמה כפרי רצונו. בסעיף נאמר עוד, כי האפשרות להשתמש בדוקטרינה של התנהגות חופשית במקור לשם הטלת אחריות על עברה שנעברה בהעדר שליטה, מותנית בכך שההתנהגות החופשית הייתה התנהגות פסולה. אם לא כן, חוזר הסייג למלוא נפקותו, שהרי התנהגות שאיננה פסולה הינה התנהגות בה רשאי כל אדם להתנהג בחיי היום יום.
  סעיף 34יד(ב) לחוק קובע: במקרה כאמור בסעיף קטן (א), רואים את האדם כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות, אם העבירה מותנית גם בתוצאה. נכנס אדם למצב כדי לעבור את העבירה והיא מותנית גם בתוצאה, רואים אותו כמי שעבר את העבירה בכוונה. קביעה זו מעוררת תמיהה. כפי שציטטנו לעיל, סעיף קטן (א) מטיל אחריות לא רק במצבים בהם העושה עצמו היה מודע לכך שהוא עלול לעשות את המעשה בהעדר שליטה, אלא גם במצבים בהם אדם מן הישוב במקומו יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לכך. בהמשך לקביעה זו קובע סעיף קטן (ב), כי במקרים אלו יראו את האדם כאילו עשה את המעשה במחשבה פלילית. על פי קביעה זו, ניתן יהיה להחשיב אדם כאילו עבר עברה מתוך מחשבה פלילית אף שבאופן סובייקטיבי לא לווה מעשהו ביסוד הנפשי הדרוש. יש בדברים אלו משום סתירה לעיקרון הקובע כי כדי לייחס לאדם מחשבה פלילית חייב היסוד הנפשי להיות סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. על פי החוק, במקרים בהם מתקיים יסוד נפשי אובייקטיבי בלבד, ניתן להחשיב את הנאשם לכל היותר כאילו עשה את המעשה מתוך רשלנות, ולא כעושה מעשה מתוך מחשבה פלילית. מכאן, שבמקרים בהם הנאשם עצמו לא היה מודע, בשעה שנכנס למצב של העדר שליטה, לכך שהוא עלול לעשות את המעשה בהעדר שליטה, ורק אדם מן הישוב יכול היה מודע לכך, יש להחשיב את הנאשם כמי שעבר את העברה ברשלנות, ולא מתוך מחשבה פלילית.

• מיקום העדר השליטה בין יסודות העברה – קיימות שלוש אסכולות בשאלת ההתייחסות למעשה שנעשה בהעדר שליטה. יש המבינים שתנאי זה שייך ליסוד העובדתי שבעברה. לדעתם, מעשה שנעשה בהעדר שליטה אינו מיוחס למבצע, וכמוהו כמעשה שנעשה על ידי אחר. לעומתם, טוענים אחרים, שדרישת השליטה שייכת ליסוד הנפשי שבעברה. על פי גישה זו, גם מעשה שנעשה בהעדר שליטה יש לשייכו למבצע, אלא שמעשה כזה אינו נכנס לגדר המשפט הפלילי, כיוון שאין העושה יכול להגשים באמצעותו, באורח אפקטיבי, את מטרותיו, ועל כן כמוהו כמעשה שנעשה על ידי אדם שלא מלאו לו שתים עשרה שנים. גישה שלישית טוענת כי דרישת השליטה אינה שייכת ליסוד העובדתי או ליסוד הנפשי של העברה, באשר היא תנאי מקדמי, שרק לאחר בדיקת קיומו ניתן לגשת לבדיקת קיומם של היסוד העובדתי או הנפשי של העברה.למחלוקת זו עשויה הייתה להיות נפקות בעברות של אחריות מוחלטת, בהן אין צורך בקיומו של יסוד נפשי. אולם, למעשה, הדעה המקובלת בארץ הינה שדרישת הרצייה שייכת גם בעברות של אחריות מוחלטת. עם זאת, קיימת מחלוקת בנוגע לדרישת הרצייה בעברות של רשלנות או אחריות מוחלטת הנעשות במחדל. דעתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אגרנט, הייתה כי בעברות שבמחדל יש צורך ברצייה רק כאשר מדובר במחדל מכוון. במקרה זה ידע הנאשם את העובדות, ובחר במודע להתעלם מהן ובכך מהווה התעלמותו מעשה בחירי. אולם, כאשר מדובר במחדל רשלני או במחדל בעברות של אחריות מוחלטת, לא הייתה לנאשם בפועל בחירה חופשית, שהרי הוא לא ידע את הנסיבות, ומכאן שבעברות אלו ניתן להטיל אחריות גם בלא קיומה של הרצייה. עמדה זו מבוססת על כך שמשמעות הרצייה הינה בחירה חופשית בפועל, ותנאי זה מעצם טבעו אינו יכול להתקיים בעברות של רשלנות או של אחריות מוחלטת. נראה שעל פי אסכולה זו דרישת הרצייה שייכת ליסוד הנפשי שבעברה, ועל כן ניתן לוותר עליה בעברות מסוג זה. אולם, לדעת פרופ' פלר ואחרים, גם בעברות מסוג זה מהווה הרצייה תנאי מקדמי להטלת אחריות פלילית. לדעתם, לפחות בעברות מסוג זה אין צורך בבחירה חופשית בפועל אלא רק באפשרות לבחירה חופשית, ואפשרות זו קיימת גם בעברות של רשלנות או אחריות מוחלטת.

• הגנה עצמית – כאשר הפעולה הפלילית נעשתה כדי להתגונן מפני תוקף.

• הגנת הצורך – כאשר אדם עושה פעולה פלילית סבירה כדי להימנע מאירוע הרבה יותר חמור ולא הייתה לו דרך אחרת להימנע מהאירוע היותר חמור.

• צידוק – הגנת הצידוק מערטלת את המעשה הפלילי מאי חוקיותו ומכשירה אותו באם נעשה אותו מעשה על פי נורמה משפטית, ציות לצו של רשות מוסמכת, נורמה חברתית מקובלת ומקרים נוספים המנויים בסעיף 34 י"ג לחוק העונשין. מדובר בהתנהגות המגבשת יסודות של עבירה פלילית, אך עם זאת בעלת ערך חיובי לחברה, שכן היא נעשית בנסיבות אשר בהם מעניקה החברה עדיפות לערך חברתי אחר על פני זה של העמדת העושה לדין. גם כאן קיימים חוקים שלא מחילים את ההגנה (חוק עשיית דין בנאצים).

• זוטי דברים – הגנה הקובעת כי ייתכנו מקרים אשר בהם מתמלאים כל יסודות העבירה, והעושה עבר על החוק, אך יחד עם זאת מדובר בעבירה פעוטת ערך אשר אינה עולה כדי פגיעה ממשית בערך המוגן על ידי העבירה. בהגנת זוטי דברים יש לבחון את המעשה אותו ביצע העבריין ולקבוע באיזו רמה חומרה של העבירה הוא ממוקם. אם המעשה ממוקם מתחת לרמה המינימלית אנטי חברתית – תחול ההגנה.

• טעות במצב דברים– כאשר אדם עובר עבירה מתוך טעות כנה לגבי מצב דברים, רואים את מעשהו באספקלריה של הטעות שלו, ומעמידים את המציאות המדומה שלו במקום המציאות האובייקטיבית האמיתית ועל פי המציאות המדומה הוא נותן את הדין. אם המציאות המדומה אינה מגבשת כל עבירה, או שהיא מגבשת עבירה, אך גם מקימה לה הגנה המבטלת אותה, יוצא פטור. אך אם המציאות המדומה מגלמת עבירה פלילית פלונית יחוב אותו אדם בגין אותה עברה, וזאת אפילו שהמציאות האמיתית מגלמת עבירה פלילית אלמונית.

• טעות בדין– האם יש משמעות לטענה שאי ידיעת החוק אינה פוטרת (?). פרופ' פלר – מתחם את העבירות הפליליות, כניתנות לחלוקה לשני סוגים : רע שלעצמו – עבירות שמטבע ברייתן (mala in se) ורע כי נאסר – העברות בשל האיסור החל עליהן (mala in prohibitia). אשר לעבירות מן הסוג הראשון, המודעת ליחס החברה על כל היקפה להן גורמת לכך שאיש לא יעלה על דעתו שאינן אסורות על פי חוק. נאשם בעבירה של שוד, רצח, אינוס, זיוף כספים, מרמה, גנבה וכיוצא בזה עבירות, לא יכול להעלות את הטענה כי לא ידע שהחוק הפלילי מגדיר מעשים כאלו כעבירות פליליות. ביחס לעבירות מסוג זה, החוק מזדהה עם התודעה המשפטית של הציבור ובאמצעותה יודע כל פרט כי המעשה הוא בלתי חוקי, לכן לא תעמוד לאדם הטענה של אי ידיעת החוק. אשר לסוג העבירה השנייה, אלה עברות שיש להבטיח בגינן את שלום הציבור בתחומים שונים. ייתכן שלא תמיד ידע הציבור בפרוט את כל ההסדרים הללו ולהפרותיהם שהוגדרו כעבירות פליליות. אך אין מחלוקת, שכאשר אדם קרוב לתחום, הוא נותן דעתו לכך שחייבים להיות הסדרים מיוחדים באותו תחום, והוא אף מוזהר על ידי כללים השוררים בדרך כלל באותו תחום בצורה ממשית ביותר. לדוגמה, תמרורים רמזורים ושלטי האזהרה אשר על הפרט לכבדם. למעשה עבור הציבור שיש לו נגיעה לתחום האמור הופכות העבירות הטכניות על הכללים המסדירים אותן ל mala in se הן נשארות בגדר mala prohibita לגבי מי שהדבר אינו נוגע לו, אך במקרה זה אין חוק ועל כן אין צורך בטענה של אי ידיעתו כסיבה להפרה.

• הגנה מן הצדק – הגנה המאפשרת לבית המשפט לעכב הליך פלילי המתנהל לפניו או לזכות את הנאשם מטעמים שונים של פגם קשה אשר נפל בהליך הפלילי, ואשר הופך את הרשעת הנאשם לבלתי הוגנת ובלתי צודקת.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט הפלילי,
בין היתר : מעצר ימים, מעצר עד תום ההליכים, עבירות סמים, קטינים במשפט הפלילי, עבירות תקיפה / עבירות אלימות במשפחה, הליכי הסגרה, עבירות מין, עבירות מחשב, עבירות בטחון ומעצר מנהלי, עבירות נשק, עבירות סחר בבני אדם / סחר בנשים, זכויות אדם, מחיקת רישום פלילי, עבירות זיוף, עבירות הונאה, עבירות שוד, עבירות רכוש, עבירות זנות ותועבה, עבירות איומים / סחיטה באיומים, עבירות הימורים, עבירות שוחד, עבירות רצח, מתן ייעוץ לפני חקירה משטרתית, שחרור ממעצרים, ניהול תיקים פליליים, הכנה לתסקירי קצין מבחן, סיום הליכים ללא הרשעה, ערעורים בבית המשפט המחוזי והעליון, הגשת בקשות לסגירות תיקים, הופעה בוועדות שליש ובעתירות אסירים, מחיקת רישום פלילי, עיכוב הליכים, בקשות חנינה, ייצוג בשימוע לפני הגשת כתב אישום, ייצוג נפגעי עבירה, מחלקה לטיפול בעבירות בני נוער.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מייעץ לחשודים בחקירה ומייצג נאשמים בבתי המשפט.

חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (סעיפים נבחרים) 

חלק ב': עבירות

 פרק ז': בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים

סימן א': הוראות כלליות

• 91.     הגדרות ופירוש (תיקון: תשל"ט)

בפרק זה –

• • "אויב" – מי שהוא צד לוחם או מקיים מצב מלחמה נגד ישראל או מכריז על עצמו כאחד מאלה, בין שהוכרזה מלחמה ובין שלא הוכרזה, בין שיש פעולות איבה צבאיות ובין שאינן וכן ארגון מחבלים;

  • "ארגון מחבלים" – ארגון שמטרותיו או פעולותיו מכוונות למיגור המדינה או לפגיעה בבטחונה של המדינה או בבטחון תושביה או ביהודים במדינות אחרות;

  • "ידיעה" – לרבות ידיעה שאינה נכונה, וכל תיאור, תכנית, סיסמה, סמל, נוסחה, חפץ או חלק מהם המכילים ידיעה או העשויים לשמש מקור לידיעה;

  • "מסירה" – לרבות מסירה על-ידי סימון ואיתות ולרבות גרם מסירה; מקום שמדובר על עשיית מעשה בכוונה מסויימת, פירושו עשיה או מחדל באותה כוונה ללא סמכות כדין.

• 92.     קשר ונסיון

קשר או נסיון לעבור עבירה לפי פרק זה, דינם כדין מעשה העבירה.

• 93.     כורח וצורך (תיקון: תשל"ז)

ההגנה לפי סעיפים 21 או 22 לא תשמש עילה לפטור מאחריות פלילית בשל עבירה לפי סעיפים 97, 98, 99, 107, 112, או 113(ב); אך היא תשמש עילה להמתקת הדין.

• 94.     הגנה נוספת

אין רואים מעשה כעבירה לפי פרק זה, אם משתמעת מתוכו כוונה בתום לב, או אם נעשה בתום לב מתוך כוונה להביא, בדרכים שאינן פסולות לפי דין, לידי שינוי בסדרי המדינה או בפעולות רשות מרשויותיה, או בסדרי מדינת חוץ או בפעולות רשות מרשויותיה, או בסדרי מוסד או ארגון של מדינות או בפעולותיהם.

• 95.     חיפוי על עבירה

  • א.   מי שיודע כי אדם פלוני זומם לעבור עבירה או עבר עבירה לפי פרק זה שענשה מאסר חמש-עשרה שנה או עונש חמור מזה, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע עשייתה, השלמתה או תוצאותיה, הכל לפי הענין, דינו – מאסר שבע שנים.

  • ב.   הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות סעיף 262 ולא לגרוע מהן.

  • ג.   הוראות סעיף זה לא יחולו על בן-זוג, הורה, צאצא, אח או אחות של אדם שזמם או עבר עבירה כאמור.

• 96.     עונש מוות

על אף האמור בפרק זה, לא יטיל בית-משפט עונש מוות אלא אם העבירה נעברה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה.

סימן ב': בגידה

• 97.     פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה

  • א.   מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו – מיתה או מאסר עולם.

  • ב.   מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם.

• 98.     גרם למלחמה

מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו – מיתה או מאסר עולם.

• 99.     סיוע לאויב במלחמה

  • א.   מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם.

  • ב.   לענין סעיף זה, "סיוע" – לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.

• 100.   גילוי החלטה לבגוד

מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו – מאסר עשר שנים.

• 101.   שירות בכוחות האויב

אזרח ישראלי וכל אדם אחר החייב בנאמנות למדינת ישראל, בין באשר הוא חייב בשירות בטחון לפי חוק שירות בטחון, תשי"ט-1959 (נוסח משולב), ובין באשר שירת בשירות המדינה, והוא שירת בכוחות המזויינים של האויב, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

• 102.   סיוע לשבוי מלחמה

  • א.   מי שסייע בידי שבוי מלחמה להימלט או לנסות להימלט ממקום כליאתו או מישראל, דינו – מאסר עשר שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

  • ב.   מי שהתרשל בתפקידו למנוע בריחת שבוי מלחמה, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 103.   תעמולה תבוסנית

מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו – מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עשר שנים.

סימן ג': פגיעה בכוחות מזויינים

• 104.   כוחות מזויינים

אלה הם הכוחות המזויינים לענין סימן זה:

• • 1.   צבא-הגנה לישראל;

  • 2.   משטרת ישראל;

  • 3.   כוחות מזויינים אחרים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם צבא-הגנה לישראל.

• 105.   מרידה בכוחות מזויינים

  • א.   שלושה או יותר מחברי כוח מזויין העושים אחת מאלה, הרי זו מרידה לענין סימן זה:

    • 1.   בצוותא ותוך אי-ציות לפקודה, הם תופסים בנשק או משתמשים בנשק שברשותם או משתמשים באמצעי כפיה כלפי מפקד;

    • 2.   מסרבים בצוותא למלא פקודה בשעת פעולה צבאית או למלא פקודה הנוגעת לפעולה כזאת.

  • ב.   בסעיף זה, "מפקד" – הגבוה ממנו בדרגה, לרבות מי שלפי פקודת הצבא או לפי הנוהג בצבא רשאי לתת לו פקודה.

• 106.   מרידה

המעורר מרידה או משתתף בה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.

• 107.   מרידה בכוונת פגיעה בבטחון המדינה

מי שעשה אחד המעשים האמורים בסעיף 106 בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עולם.

• 108.   פגיעה ברכוש (תיקון: תשנ"ד)

  • א.   מי שגרם בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזויין או סיכן בזדון את האספקה לכוחות המזויינים, דינו – מאסר שבע שנים.

  • ב.   מי שגרם ברשלנות נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזויין או סיכן ברשלנות את האספקה לכוחות המזויינים, דינו – מאסר שלש שנים.

  • ג.   מי שעבר עבירה לפי סעיף קטן (א) והיה במעשה העבירה כדי לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עשר שנים.

  • ד.   מי שעבר עבירה לפי סעיף קטן (א) בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

• 109.   הסתה להשתמטות

  • א.   מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו – מאסר חמש שנים.

  • ב.   מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזויין לערוק משירותו או מפעולה צבאית, או סייע לו בעריקה, דינו – מאסר שבע שנים.

  • ג.   מי שנתן לאדם החייב בשירות כאמור בסעיף קטן (א) מקלט או סייע להחביאו, כשהיה לו יסוד להניח שהוא עריק, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • ד.   מי שעבר עבירה לפי סעיף זה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.

  • ה.   בסעיף זה, "עריקה" – העדר מן השירות בכוח מזויין מתוך כוונה שלא לחזור.

• 110.   הסתה לאי-ציות

מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזויין לאי-ציות לפקודה חוקית, דינו – מאסר שנה; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש שנים; נעברה העבירה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר שבע שנים.

סימן ד': ריגול

• 111.   מסירת ידיעה לאויב

מי שביודעין מסר ידיעה לאויב או בשבילו, דינו – מאסר עשר שנים; היתה הידיעה עלולה להיות לתועלת האויב, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עולם; גרם ברשלנות שתימסר לאויב או בשבילו ידיעה העלולה להיות לתועלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 112.   ריגול

  • א.   מי שמסר ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.

  • ב.   מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עשר שנים.

• 113.   ריגול חמור (תיקון: תשס"ב)

  • א.   (בוטל)

  • ב.   מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עולם.

  • ג.   מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.

  • ד.   1.   בסעיף זה, "ידיעה סודית"– ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג ענינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם ענינים סודיים.

    • 2.   ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת;

    • 3.   הוראות פסקאות (1) ו-(2) יחולו גם לענין סעיף 113א.

  • ה.   תהא זו הגנה טובה לאדם הנאשם בעבירה על פי סעיף קטן (ג) שלא עשה דבר שלא כדין להשיג ידיעה באשר היא ידיעה סודית, ושהשיגה, אספה, הכינה, רשמה או החזיקה בתום לב ולמטרה סבירה.

• 113א. ידיעה סודית (תיקון: תשס"ב)

מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

• 114.   מגע עם סוכן חוץ (תיקון: תשכ"ז, תשל"ט)

  • א.   מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.

  • ב.   ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן חוץ, או שביקר במקום מגוריו או במקום עבודתו של סוכן חוץ או נמצא בחברתו, או שנמצא ברשותו שמו או מענו של סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן חוץ.

  • ג.   בסעיף זה, "סוכן חוץ" – לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו.

  • ד.   לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית-המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה.

• 115.   כניסה למקום צבאי

  • א.   מי שנכנס למקום מוגבל, ניסה לחדור לתוכו, שהה בו, ניסה להתחקות על מבנהו או על הנעשה בו, או ללא הסבר סביר שוטט בקרבתו – כשאינו מוסמך לכך – וכן מי שניסה להפריע או להטעות זקיף או שומר המופקד על מקום מוגבל, דינו – מאסר שלוש שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.

  • ב.   בסעיף זה, "מקום מוגבל" – מקום המוחזק בידי צבא-הגנה לישראל או המשמש למטרה בטחונית, ועל הכניסה אליו הופקדה שמירה או שהיא מוגבלת לפי הודעה שהוצגה באופן בולט מחוצה לו.

• 116.   מעשה הכנה

העושה אחת מאלה בכוונה להכין מעשה עבירה לפי סימן זה שענשה מאסר שבע שנים או עונש חמור מזה, או לסייע לאדם אחר להכין מעשה עבירה כאמור, דינו – מאסר חמש שנים:

• • 1.   מזייף מסמך או מחזיק מסמך מזוייף;

  • 2.   מחזיק מסמך רשמי או משתמש בו כשאינו מוסמך לכך;

  • 3.   משתמש בטענות שוא או מוסר ביודעין הודעה כוזבת;

  • 4.   משתמש ללא סמכות כדין במדים של צבא-הגנה לישראל או של משטרת ישראל או במדים רשמיים אחרים;

  • 5.   מחזיק ללא סמכות כדין חותם או חותמת או נייר רשמיים או סיסמה סודית.

סימן ה': סודות רשמיים

• 117.   גילוי בהפרת חובה (תיקון: תשכ"ז, תשס"ב)

  • א.   עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • ב.   עובד הציבור שהתרשל בשמירת ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, או שעשה מעשה שיש בו כדי לסכן בטיחותה של ידיעה כאמור, דינו – מאסר שנה אחת.

  • ג.   הגיעה לאדם ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, והוא החזיקה, ללא סמכות כדין, בניגוד להוראות שניתנו לו בדבר החזקתה, או לאחר שחדל מהיות עובד הציבור, דינו – מאסר שנה אחת.

  • ד.   1.   לנאשם לפי סעיף קטן (א) תהא זו הגנה טובה שהידיעה כבר פורסמה לרבים על פי סמכות כדין או הועמדה לעיון הרבים על פי סמכות כדין.

    • 2.     לנאשם לפי סעיף קטן (א) בשל מסירת ידיעה לאחר שחדל מהיות עובד הציבור תהא גם זו הגנה טובה, שמסירת הידיעה היתה כעבור חמש שנים מהיום שחדל מהיות עובד הציבור ושבמסירת הידיעה לא היה משום פגיעה בדבר שיש לציבור זיקה בו או פגיעה בזכותו של יחיד.

    • 3.     הוראות פסקה (2) לא יחולו על ידיעה הנוגעת לביטחון המדינה או ליחסי חוץ שלה אלא אם כן אישר הגורם המוסמך, קודם למסירתה, כי מסירת הידיעה לא תפגע בביטחון המדינה או ביחסי חוץ שלה; לענין זה, "הגורם המוסמך" – הצנזור הצבאי הראשי או בעל תפקיד אחר, הכל כפי שתקבע הממשלה בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, דרך כלל או לפי סוגי ענינים;

    • 4.     אישר הצנזור הצבאי הראשי פרסום ידיעה כגורם המוסמך לפי הוראות פסקה (3), יראו את האישור גם כאישור מטעמו לפרסום הידיעה לפי חלק ח' לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אלא אם כן קבע הצנזור הצבאי הראשי אחרת.

• 117א. הסתרת מידע בידי עובד ציבור (תיקון: תשס"ב)

עובד הציבור שנתן לידיעה שאינה סודית, צורה של ידיעה סודית, במטרה למנוע את פרסומה, דינו – מאסר שנה; לענין זה, "ידיעה סודית" – כהגדרתה בסעיף 113.

• 118.   גילוי בהפרת חוזה

  • א.   היה אדם בעל חוזה עם המדינה או עם גוף מבוקר כמשמעותו בחוק מבקר המדינה, תשי"ח – 1958 (נוסח משולב), ובחוזה יש התחייבות לשמור בסוד ידיעות שיגיעו אליו עקב ביצוע החוזה, והוא מסר, ללא סמכות כדין, ידיעה כאמור לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו – מאסר שנה אחת.

  • ב.   בסעיף זה, "בעל חוזה" – לרבות מי שהועסק, כעובד או כקבלן, לשם ביצוע החוזה; ואולם תהא זו הגנה טובה לנאשם לפי סעיף זה שלא ידע על ההתחייבות לשמור ידיעות כאמור בסוד ושהוא מסר את הידיעה בתום לב.

• 119.   גילוי בהפרת אמון

מי שנמסר לו מסמך רשמי בתנאי מפורש שעליו לשמרו בסוד, והוא מסרו לאדם שאינו מוסמך לקבלו, דינו – מאסר שנה אחת; התרשל בשמירתו או עשה מעשה שיש בו כדי לסכן בטיחותו של המסמך, דינו – מאסר ששה חדשים.

• 120.   מעשי התחזות

מי שעשה, מכר או מסר חותם או חותמת או נייר המתחזים כרשמיים, וכן מי שעשה, מכר או מסר מדים של צבא-הגנה לישראל או של משטרת ישראל או מדים רשמיים אחרים, ללא סמכות כדין, דינו – מאסר שנה אחת; התכוון להכין מעשה עבירה לפי פרק זה שענשה מאסר שבע שנים או עונש חמור מזה, דינו – מאסר חמש שנים.

סימן ו': פגיעה ביחסי חוץ

• 121.   פגיעה ביחסי חוץ

  • א.   הקושר קשר לעשות מעשה נגד מדינה ידידותית או נציגיה או נגד ארגון או מוסד של מדינות או נציגיהם, ובמעשה היה כדי לפגוע בענין שיש לישראל בקיום יחסים בינה לבין מדינה, ארגון או מוסד כאמור, דינו – מאסר שבע שנים.

  • ב.   על אף האמור בכל דין, העושה מעשה עבירה בכוונה להזיק ליחסים בין ישראל לבין מדינה, ארגון או מוסד כאמור בסעיף קטן (א) או לענין שיש בהם לישראל, דינו – מאסר עשר שנים; ואם ענשו על עבירה כאמור, אף בלי שהוכחה הכוונה האמורה בסעיף קטן זה, הוא מאסר שבע שנים או יותר, דינו – מאסר עולם.

  • ג.   בסעיף זה, "מדינה ידידותית" – מדינה המקיימת קשרים דיפלומטיים או מסחריים עם ישראל או המרשה לאזרחי ישראל לבקר בארצה.

• 122.   גיוס לכוחות חוץ

  • א.   אזרח ישראלי שהתנדב לשרת בכוחות המזויינים של מדינת חוץ, דינו – מאסר שלוש שנים; ואזרח ישראל ששירת בכוח מזויין של מדינת חוץ, רואים אותו כאילו התנדב לשרת, כל עוד לא הוכיח ההפך.

  • ב.   מי שגייס בישראל תושב ישראל לכוח מזויין של מדינת חוץ, והמגייס אינו נציגה הרשמי של אותה מדינה והמגוייס אינו אזרחה, דינו – מאסר חמש שנים.

  • ג.   לא ישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף זה על מעשה שעשה בהיתר על פי דין או על פי הסכם בין ישראל לבין מדינה אחרת או מוסד או ארגון בינלאומי, או בהיתר שניתן מטעם הממשלה, אם לאותו אדם ואם לאותו מעשה ואם בדרך כלל.

סימן ז': סדרי דין

• 123.   אישום

לא יוגש כתב אישום לפי פרק זה אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו בכתב.

• 124.   מעצר לפי בקשת היועץ המשפטי (תיקון: תשנ"ו)

  • א.   שופט בית-המשפט העליון רשאי, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לצוות על מעצר אדם החשוד בעבירה לפי סימנים ב' או ד' לתקופה שיקבע או שיאריך ושלא תעלה בכל פעם על שלושים יום ובכללה על ארבעה חדשים.

  • ב.   (בוטל)

  • ג.   לגבי מעצר לפי סעיף זה נתונות הסמכויות האמורות בסימן ב' לפרק ג' של חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, לנשיא בית המשפט העליון או לשופט בית המשפט העליון שקבע לכך.

• 125.   מעצר רגיל (תיקון: תשמ"ג, תשנ"ו)

  • א.   על אף הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, קצין משטרה בכיר רשאי לצוות על מעצרו של אדם החשוד בעבירה לפי סימנים ב' או ד' לתקופה של חמישה-עשר ימים, בטרם יובא לפני שופט; לפני מתן צו המעצר או תוך ארבעים ושמונה שעות לאחר נתינתו ישמע הקצין את החשוד.

  • ב.   מי שנעצר כאמור בסעיף קטן (א) ניתן להחזיקו גם במקום מעצר שקבע שר הבטחון והודעה עליו נמסרה לשר המשפטים; ההחזקה תהיה בתנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף 3 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979.

• 126.   חיפוש משטרתי בשעת הדחק

היה המפקח הכללי של המשטרה, או קצין משטרה בכיר שהוא הסמיך לכך, משוכנע כי יש יסוד מספיק להניח שנעברה עבירה לפי סעיפים 111 או 112 או שעומדים לעבור עבירה לפי אחד הסעיפים האלה, והוא סבור כי הענין אינו סובל דיחוי וכי בטחון המדינה דורש פעולה מיד, רשאי הוא לתת לשוטר הוראה בכתב חתומה בידו, לערוך חיפוש בקשר לאותה עבירה, ודין אותה הוראה יהיה, לכל דבר, כדין צו חיפוש שנתן שופט בית-משפט שלום על פי הפקודה, ובלבד שהוראה כאמור תאושר בידי שופט תוך שלושה ימים אחרי נתינתה.

• 127.   חיפוש צבאי בשעת הדחק

היה מפקד יחידה צבאית בדרגת רב סרן ומעלה משוכנע כי יש יסוד מספיק להניח שנעברה עבירה לפי סעיפים 111, 112 או 115, והוא סבור כי הענין אינו סובל דיחוי וכי בטחון המדינה דורש פעולה מיד, ואין אפשרות לפעול לפי סעיף 126, רשאי הוא לתת לחייל הוראה בכתב חתומה בידו לערוך חיפוש על גופו ובכליו של אדם בקשר לאותה עבירה, ודין אותה הוראה יהיה, לכל דבר, כדין צו חיפוש שנתן שופט בית-משפט שלום לפי הפקודה, ובלבד שלא ייערך חיפוש לפי סעיף זה בבית מגורים; הוראה כאמור תאושר בידי שופט בית-משפט שלום או בידי נשיא בית-דין צבאי מחוזי תוך שלושה ימים אחרי נתינתה.

• 128.   סודיות הדיון

היה בית-המשפט השומע משפט בעבירה לפי סימנים ב' או ד' סבור כי בטחון המדינה מחייב שמירת סודיות במידה שאין להשיגה באמצעים על פי כל דין אחר, רשאי הוא לצוות –

• • 1.   כי הנאשם או סניגורו לא יהיו נוכחים בהליך מסויים או לא יעיינו בראיה מסויימת;

  • 2.   כי בית-המשפט ישב, בהליך מסויים, במקום שמחוץ לבנין בית-המשפט;

  • 3.   כי דבר שנאמר או ראיה שהוגשה בהליך מסויים, יישמרו בסוד, באופן ובמידה שבית-המשפט יקבע;

ובלבד שבית-המשפט לא ישתמש בסמכותו לפי פיסקה (1), אם לא הובטח להנחת דעתו שתהא לנאשם הגנה מלאה, לרבות סניגור שמינה בית-המשפט או שבחר הנאשם במקום הסניגור שייעדר או שלא יעיין בראיה כאמור.

• 129.   מכשירי עבירה

  • א.   הורשע אדם בעבירה לפי פרק זה, רשאי בית-המשפט לצוות כי כל נכס שבו השתמש או הסתייע העבריין כדי לעבור את העבירה יחולט לאוצר המדינה, אף אם לא הוכחה בעלותו של העבריין בנכס.

  • ב.   הטוען לזכות בנכס שחולט לפי סעיף קטן (א) והוא לא היה שותף לעבירה רשאי, תוך שנה מיום מתן צו החילוט או תוך מועד נוסף שנקבע בו לכך, לבקש מבית-המשפט אשר ציווה על החילוט, שיבטל את החילוט ויצווה על מסירת הנכס לבעלו; לא נמצא הנכס עוד בעין, רשאי בית-המשפט, אם הוא שוכנע שהיתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את אוצר המדינה בנזקים, בסכום שיקבע; נמכר הנכס, יבואו דמי מכרו במקומו.

  • ג.   סדרי הדין בהליכים לפי סעיף קטן (ב) ייקבעו בתקנות.

סימן ח': שונות

• 130.   שמירת דינים

הוראות פרק זה באות להוסיף על האמור בכל דין אחר ולא לגרוע ממנו.

• 131.   עבירות חוץ

מי שעבר עבירה לפי פרק זה בחוץ-לארץ, יתן עליה את הדין בישראל; ואולם לא ישא אדם באחריות פלילית בשל עבירה לפי סעיפים 97, 98, 100, 103 או 121 שעבר בחוץ-לארץ, אם בשעת העבירה לא היה אזרח ישראלי, תושב ישראל או חייב בנאמנות למדינת ישראל בין משום ששירת בשירות המדינה ובין מסיבה אחרת.

• 132.   ביצוע

שר המשפטים ממונה על ביצוע פרק זה.

פרק ח': פגיעות בסדרי המשטר והחברה

סימן א': המרדה

• 133.   מעשי המרדה

העושה מעשה לשם המרדה, או מנסה, מכין עצמו או קושר קשר עם חברו לעשות מעשה כאמור, דינו – מאסר חמש שנים.

• 134.   פרסומי המרדה (תיקון: תשמ"ח)

  • א.   המפרסם, מדפיס, או משעתק פרסום ויש בו כדי להמריד, דינו – מאסר חמש שנים והפרסום יחולט.

  • ב.   המייבא פרסום שיש בו כדי להמריד, דינו – מאסר חמש שנים והפרסום יחולט, זולת אם לא היה לו יסוד להניח בפרסום כדי להמריד.

  • ג.   המחזיק, ללא הצדק כדין, פרסום שיש בו כדי להמריד, דינו-מאסר שנה אחת והפרסום יחולט.

• 135.   סייגים לאישום ולהרשעה (תיקון: תשס"ג)

  • א.   לא תוגש תביעה פלילית על עבירה לפי סעיפים 133 או 134 אלא בתוך שנה מיום שנעברה, ולא ייתבע אדם לדין על עבירה כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה בכתב.

  • ב.   לא יורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 133 או 134 על פי עד אחד באין סיוע לעדותו.

• 136.   המרדה – מהי

לענין סימן זה, "להמריד"הוא אחת מאלה:

• • 1.   להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין;

  • 2.   להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין;

  • 3.   לעורר אי-רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;

  • 4.   לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.

• 137.   טענת אמת אינה הגנה (תיקון: תשמ"ח)

באישום לפי סעיפים 133 או 134 לא תהא הגנה שהפרסום שיש בו לפי הטענה כדי להמריד הוא אמת.

• 138.   ביקורת ותעמולה חוקיות

אין רואים מעשה, נאום או פרסום כהמרדה, אם מגמתם אינה אלא אחת מאלה:

• • 1.   להוכיח שהממשלה הוטעתה או טעתה במעשה שעשתה;

  • 2.   להוקיע טעויות או פגמים בדיני המדינה או בסדריה, או במוסד ממוסדותיהם שהוקמו כדין, או בסדרי השלטון והמשפט, והכל כדי להביא לידי תיקון הטעויות או הפגמים;

  • 3.   לשכנע את אזרחי המדינה או יושביה שינסו להביא בדרכים כשרות לשינוי דבר שיסודו בדין;

  • 4.   להוקיע, מתוך מגמה לסלק, דברים המעוררים או העלולים לעורר מדנים או רגשי עוינות בין חלקים שונים של האוכלוסין.

• 139.   הגנה בפרסומיו של שלוח(תיקון: תשמ"ח)

באישום על פרסום שפרסם שלוח שיש בו לפי הטענה כדי להמריד, תהא זו הגנה טובה לשולח שהפרסום נעשה בלא רשותו, הסכמתו או ידיעתו ולא מהעדר תשומת לב ראויה או זהירות שלו, וכי עשה כל שביכלתו לעזור לגילוי זהותם של האחראים לעשייתו ולפרסומו.

• 140.   שבועה לעבור עבירה חמורה

העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים:

• • 1.   משביע את חברו בשבועה או בהתחייבות שכמוה כשבועה (לשתיהן ייקרא בסימן זה – שבועה), או נוכח בהשבעה כאמור ומביע הסכמתו לה, והיא באה לחייב את הנשבע לעבור עבירה שענשה מוות או מאסר עולם או מאסר עשרים שנים, או לחייבו להשתתף במעשה התקוממות או מרד;

  • 2.   נשבע את השבועה האמורה בפיסקה (1) בלא שכפו אותו לעשות כן.

• 141.   שבועה לעבור עבירה אחרת (תשכ"ו)

העושה אחת מאלה, דינו – מאסר חמש שנים:

• • 1.   משביע את חברו שבועה, או נוכח בהשבעה ומביע הסכמתו לה, והיא באה לחייב את הנשבע לאחת מאלה:

    • א.   לעבור עבירה שאין ענשה מוות, מאסר עולם או מאסר עשרים שנים;

    • ב.   להפריע את שלום הציבור;

    • ג.   להימנות עם התאגדות שהוקמה לעשיית מעשה כאמור בפיסקאות משנה (א) או (ב);

    • ד.   לציית להוראותיו של ועד או של חבר אנשים שהוקמו שלא כדין, או של מנהיג או מפקד או אדם אחר שאין לו סמכות כדין ליתן את ההוראות;

    • ה.   לא להלשין על חברו להתאגדות או על אדם פלוני או לא להעיד נגדם;

    • ו.    לא לגלות קיומה של התאגדות אסורה, או מעשה אסור שנעשה או עומד להיעשות, או שבועה אסורה שהציע, שנשבע או שהשביע, הוא או אדם אחר, או לא לגלות את המשמעות של שבועה כאמור;

  • 2.   נשבע את השבועה האמורה בפיסקה (1) בלא שכפו אותו לעשות כן.

• 142.   טענת כפיה

מי שנשבע שבועה כאמור בסימן זה לא יוכל לטעון להגנתו שכפו אותו לעשות כן, אלא אם תוך ארבעה-עשר יום לאחר השבועה, ואם היה מנוע מחמת אונס או מחלה – תוך ארבעה-עשר יום לאחר שחדלה המניעה, מסר בתצהיר לפני שוטר את כל אשר ידוע לו בענין זה, לרבות שם האדם שהשביעו או שבנוכחותו נשבע ואת מקומה וזמנה של השבועה; חייל בשירות פעיל או שוטר רשאי להצהיר כאמור לפני מפקדו.

• 143.   אימונים צבאיים אסורים

  • א.   העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים:

    • 1.   מאמן או מדריך להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, ללא רשות הממשלה;

    • 2.   נוכח באסיפה או בהתקהלות שאינן ברשות הממשלה, כדי לאמן או להדריך אנשים להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים.

  • ב.   המתאמן או מיתרגל להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, בתוך אסיפה או התקהלות שנתכנסה ללא רשות הממשלה, או שהוא נוכח בהן כדי להתאמן או להיתרגל, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 144.   עבירות בנשק (תיקון: תש"ם, תשנ"א)

  • א.     הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו דינו – מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו – מאסר שלוש שנים.

  • ב.     הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו – מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו – מאסר שלוש שנים.

  • ב1.  סעיפים קטנים (א) ו- (ב) לא יחולו על מי שעבר את העבירות בשל כך בלבד שלא שילם את האגרה לחידוש רשיונו או שלא חודשה תעודת הרשאתו אף שלא הייתה מניעה לחידושה, הכל בהתאם לחוק כלי הירייה, התש"ט-1949, או התקנות על פיו.

  • ב2.  המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

  • ב3.  הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו – דינו מאסר שלוש שנים.

  • ג.     בסעיף זה "נשק"–

    • 1.   כלי שמסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;

    • 2.   כלי שמסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שמסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי הירייה, התש"ט-1949;

    • 3.   תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.

  • ג1.  לעניין סעיף זה-

    • 1.   אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;

    • 2.   הטוען לרשות על פי דין – עליו הראיה.

  • ד.     מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

  • ה.     תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית-המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.

  • ו.      סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראת כל דין.

סימן א'1: הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור (תיקון: תשס"ב)

• 144א.  הגדרות (תיקון: תשמ"ו, תשנ"ח)

בסימן זה –

• • "גזענות" – רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;

• 144ב.  איסור פרסום הסתה לגזענות (תיקון: תשמ"ו)

  • א.   המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים.

  • ב.   לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא.

• 144ג.  פרסום מותר (תיקון: תשמ"ו)

  • א.   פרסום דין וחשבון נכון והוגן על מעשה כאמור בסעיף 144ב, לא יראוהו כעבירה על אותו סעיף, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להביא לגזענות.

  • ב.   פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף 144ב, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות.

• 144ד.  החזקת פרסום גזעני (תיקון: תשמ"ו)

המחזיק לשם הפצה פרסום האסור לפי סעיף 144ב כדי להביא לגזענות, דינו – מאסר שנה, והפרסום יחולט.

• 144ד1. מעשה גזענות (תיקון: תשנ"ד, תשס"ה)

בוטל

• 144ד2. הסתה לאלימות או לטרור (תיקון: תשס"ב)

  • א.   המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים.

  • ב.   בסעיף זה,"מעשה אלימות או טרור" – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה.

  • ג.   פרסום דין וחשבון נכון והוגן על פרסום האסור על פי הוראות סעיפים קטנים (א) ו – (ב), אינו עבירה לפי סעיף זה.

• 144ד3. החזקת פרסום המסית לאלימות או לטרור (תיקון: תשס"ב)

המחזיק, לשם הפצה, פרסום האסור לפי סעיף 144ד2, דינו – מאסר שנה, והפרסום יחולט.

• 144ה.  הגשת אישום (תיקון: תשמ"ו, תשנ"ד)

לא יוגש כתב אישום לפי סימן זה אלא בהסכמה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה.

סימן א'2: עבירות שנאה (תיקון: תשס"ה)

• 144ו.   עבירות ממניע גזענות או עוינות כלפי ציבור – נסיבה מחמירה (תיקון: תשס"ה)

  • א.   העובר עבירה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א'1 או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטיה מינית או היותם עובדים זרים, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר.

  • ב.   בסעיף זה, "עבירה" – עבירה נגד הגוף, החירות או הרכוש, עבירה של איומים או סחיטה; עבירות של בריונות ותקלות לציבור ושל מטרדים הכלולים בסימנים ט' וי"א בפרק זה, ועבירה בשירות הציבור וכלפיו הכלולה בפרק ט' סימן ד', הכל למעט עבירה שהעונש שנקבע לה הוא מאסר עשר שנים ומעלה.

סימן ב': התאגדויות והתקהלויות

• 145.   התאגדות אסורה (תיקון: תשס"ח)

התאגדות אסורה, לענין סימן זה, היא –

• • 1.   חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לאחת מפעולות אסורות אלה:

    • א.   למוטט את סדרי השלטון בישראל במהפכה או במעשי חבלה;

    • ב.   להפיל בכוח או באלימות את הממשלה החוקית של ישראל או של מדינה אחרת, או כל ממשל מאורגן;

    • ג.   להרוס נכס של המדינה או נכס המשמש למסחר בפנים המדינה או עם ארצות אחרות, או לפגוע בנכסים כאמור;

  • 2.   חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף או מעודד לעשות מעשה שמטרתו המפורשת או המשתמעת היא המרדה כמשמעותה בסימן א';

  • 2א. חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבאופן מאורגן, בחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לגזענות כהגדרתה בסימן א'1, לרבות הטפה, הסתה או עידוד כאמור, לעקרונותיהם של הנאצים או של התנועה הנאצית.

  • 3.   חבר בני אדם שלא הודיע את תקנותיו כפי שהוא מחוייב על פי הדין או שהוא מוסיף להתכנס לאחר שפורק לפי הדין;

  • 4.   חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, המסונף, או נחזה כמסונף, לארגון המטיף או מעודד לאחת התורות או המעשים האמורים בסעיף זה;

  • 5.   סניף, מרכז, ועד, קבוצה או סיעה של התאגדות אסורה וכל מוסד או בית-ספר שבהנהלתה או שבפיקוחה.

• 146.   מטיף להתאגדות אסורה

המטיף או מעודד, בדיבור, בכתב או בדרך אחרת, לעשיית אחת הפעולות האסורות לפי סעיף 145, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 147.   חבר להתאגדות אסורה

מי שמלאו לו שש-עשרה שנים והוא חבר להתאגדות אסורה, ומי שתופש או פועל במשרה או בעמדה בה, או פועל כנציג שלה, או משמש מורה במוסד או בבית-ספר המתנהלים או נחזים כמתנהלים בהנהלתה או בפיקוחה של התאגדות אסורה, דינו – מאסר שנה אחת.

• 148.   תרומות להתאגדות אסורה

המשלם דמי חבר או תורם להתאגדות אסורה, או לחשבונה, והמשדל לאחת מאלה, דינם – מאסר ששה חדשים.

• 149.   פרסומי התאגדות אסורה (תיקון: תשמ"ח)

העושה, המדפיס, המפרסם או המעביר בדואר פרסום של התאגדות אסורה, או בשבילה או לטובתה, דינו – מאסר ששה חדשים.

• 150.   הגשת אישום

כתב אישום על עבירות לפי סעיפים 145 עד 149 לא יוגש אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו.

• 151.   התקהלות אסורה

שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת, ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה, והמשתתף בהתקהלות אסורה, דינו – מאסר שנה אחת.

• 152.   התפרעות

התקהלות אסורה, שהתחילו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, הרי זו התפרעות, והמשתתף בהתפרעות, דינו – מאסר שנתיים.

• 153.   הוראת התפזרות

ממונה על מחוז או קצין מחוז או שופט בית-משפט שלום, ובהעדרם – שוטר בדרגת מפקח משנה ומעלה, הרואה שלושה אנשים לפחות מתפרעים, או חושש שהם עומדים להתפרע, רשאי, לאחר שהודיע על נוכחותו בתקיעת חצוצרה, בשריקת משרוקית או בכל אמצעי כיוצא באלה או ביריית אור "וירי" מאקדח – להורות להם שיתפזרו בשקט.

• 154.   פיזור מתפרעים

אם כעבור זמן סביר לאחר ההודעה וההוראה לפי סעיף 153, או לאחר שמתן ההודעה או ההוראה נמנע בכוח, מוסיפים אנשים במספר כאמור להתפרע, רשאי כל המוסמך ליתן הודעה והוראה כאמור, או שוטר, או כל אדם המסייע בידם, לעשות כל הדרוש כדי לפזר את המוסיפים להתפרע או לתפסם, ואם מישהו התנגד לתפיסה יכול המוסמך להשתמש בכוח הדרוש בדרך סבירה כדי להתגבר על ההתנגדות, ובכל משפט פלילי או אזרחי לא ישא באחריות אם גרם פגיעה או מוות לאדם או נזק לרכוש.

• 155.   המשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות (תשכ"ו)

ניתנו הודעה והוראת התפזרות למתפרעים או למתקהלים כדי להתפרע ועבר זמן סביר לאחר מתן ההודעה וההוראה – כל המשתתף או ממשיך להשתתף באותה התקהלות או התפרעות, דינו – מאסר חמש שנים.

• 156.   מניעת הוראת התפזרות (תשכ"ו)

המונע או מפריע, בכוח, מתן ההודעה או הוראת התפזרות, דינו – מאסר חמש שנים, וכל היודע שמתן ההודעה או ההוראה נמנעו בכוח והוא משתתף בהתקהלות או בהתפרעות, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 157.   התפרעות שסופה נזק

מתפרעים שגרמו, שלא כדין, נזק לבנין, לאניה, למסילת ברזל, למכונות, למבנה, לקו טלגרף, לקו חשמל, לקו צינורות או לצינור להספקת מים, דינו של כל אחד מהם – מאסר שבע שנים, ואם הרסו או השמידו, או התחילו להרוס או להשמיד, אחד הדברים האמורים, דינו – מאסר עשר שנים.

• 158.   מתפרעים הפוגעים בכלי-שיט

מתפרעים המונעים או מפריעים, שלא כדין ובכוח, טעינה או פריקה או הפלגה או שיוט של כלי שיט, או שהם עולים אל כלי שיט שלא כדין ובכוח בכוונה לעשות אחד המעשים האמורים, דינם – מאסר שלוש שנים.

סימן ג': הפרעות לשלום הציבור

• 159.   פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד ובהלה

  • א.   המפרסם או משעתק אמרה, שמועה או ידיעה העלולות לעורר פחד ובהלה בציבור או להפריע את שלומו, והוא יודע, או יש לו יסוד להניח, שהן כוזבות, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • ב.   באישום לפי סעיף קטן (א) תהא לנאשם הגנה טובה בטענה שלא ידע, או שלא היה לו יסוד להניח, שהאמרה, השמועה או הידיעה הן כוזבות, ובלבד שהוכיח שנקט אמצעים סבירים כדי לאמת את דיוקן לפני פרסומן.

• 159א. שימוש בחומר הנחזה כמסוכן (תיקון: תשס"ב)

השולח, המניח או המוסר לאחר, חומר או חפץ הנחזה כמסכן את חייו של אדם או את גופו, בנסיבות שיש בהן כדי לגרום לבהלה בציבור או להפרת הסדר הציבורי – דינו – מאסר שישה חודשים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).

• 160.   הפרעות ביחסי עבודה

ראתה הממשלה שיש ביחסי העבודה הפרעות חמורות המסכנות את הכלכלה בארץ או את המסחר עם מדינות חוץ או פוגעות בהם, רשאית היא להכריז על מצב חירום לענין סעיף זה, וכל עוד לא בוטלה האכרזה יהא דינם של המשתתף בהשבתה או בשביתה בעבודה הנוגעת להובלת משא או להסעת נוסעים דרך עסק או מסחר בישראל או בינה לבין מדינות חוץ או למתן שירות ציבורי בישראל, ושל המסית, מסייע או מעודד להשבתה או לשביתה כאמור או להמשכתן – מאסר שנה אחת.

• 161.   עבירות כלפי קיום שירותים ציבוריים (תשכ"ו)

העושה אחד המעשים להלן תוך פגיעה בגופו או בנכסיו של חברו או איום או הפחדה או בכוח חרם או איום בחרם עליו או על נכסיו וללא כל סיבה או הצדק סבירים לחרם, דינו – מאסר שלוש שנים; ואלה המעשים:

• • 1.   מפריע לקיום שירות ציבורי או מחבל בו;

  • 2.   מכריח או מפתה עובד ציבורי או עובד בעבודה הנוגעת לשירות ציבורי להתפטר או לנטוש עבודתו, או מונע אדם מלהציע או לקבל עבודה כאמור;

  • 3.   מחבל או מפריע הובלת משא או הסעת נוסעים דרך עסק או מסחר בישראל או בינה לבין מדינת חוץ;

  • 4.   מכריח או מפתה עובד בהובלה או בהסעה כאמור בפיסקה (3) או בעבודה הנוגעת להן להתפטר או לנטוש עבודתו, או מונע אדם מלהציע או לקבל עבודה כאמור.

• 162.   הגשת אישום

כתב אישום על עבירות לפי סעיפים 160 או 161 לא יוגש אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו.

סימן ד': סכסוכי עבודה

• 163.   הפרעה שלא כדין למימוש זכות

העושה שלא כדין אחד המעשים המנויים להלן, כדי להכריח את חברו לעשות מה שאינו חייב לעשות לפי הדין או להימנע מעשות מה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שנה אחת:

• • 1.   משתמש באלימות או באיומים נגדו או נגד אשתו או ילדיו, או פוגע בנכסיו;

  • 2.   מהלך אחריו בלי הרף ממקום למקום;

  • 3.   מסתיר מכשיר, מלבוש או כל נכס אחר השייך לחברו או נתון לשימושו, או שולל ממנו או מפריע את השימוש בו;

  • 4.   עומד על המשמר ליד ביתו או ליד מקום מגוריו, עבודתו או עסקו או המקום שנזדמן בו, או ליד הגישה אליהם, או מונע את הגישה אליהם;

  • 5.   הולך אחריו בצורה פרועה ברחוב או בדרך.

• 164.   היתר משמרות

  • א.   על אף האמור בסעיף 163 רשאי אדם, למען עצמו או למען תאגיד, או למען מעביד יחיד או חבר בני אדם, לעמוד במקום שעובדים או עוסקים בו, או על-ידו, כדי לסייע בסכסוך עבודה, אם כל מטרתו היא להשיג, או למסור, בדרכי שלום ידיעות, או לשכנע בדרכי שלום לעבוד או להימנע מעבודה.

  • ב. בסעיף זה –

    • "סכסוך עבודה" – סכסוך בין מעבידים לעובדים או בין עובדים לעובדים, בנוגע למתן עבודה או אי-מתן עבודה או להסכם עבודה או לתנאי עבודתו של עובד, למעט סכסוך שאחת מסיבותיו היא התנגדותם של עובדים למתן עבודה לעובדים אחרים מטעמי גזע, דת או לשון;

    • "עובד" – כל העובד במלאכה או בתעשייה אצל המעביד שעמו סכסוך העבודה או אצלמעביד אחר;

    • "תאגיד" – כל אגודה שנרשמה לפי חוק האגודות העותמאני או לפי פקודת האגודות השיתופיות או לפי פקודת החברות, ואחת ממטרותיה היא הסדר היחסים בין עובדים למעבידים, בין עובדים לעובדים או בין מעבידים למעבידים.

סימן ה': פגיעה במדינת חוץ

• 165.   אלימות נגד מדינת חוץ

העושה בתחומי המדינה נסיון לארגן, להכין, לסייע או להקל כל נסיון הנעשה במדינת חוץ להרוס במעשי אלימות את סדרי השלטון של אותה מדינה, דינו – מאסר עשר שנים.

• 166.   הסתה לאיבה כלפי מדינה ידידותית (תיקון: תשמ"ח)

המבקש להסית למעשי איבה נגד ממשלתה של מדינה ידידותית, על-ידי נאום במקום ציבורי או התקהלות פומבית או על-ידי פרסום, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 167.   פגיעה בדגל או בסמל של מדינה ידידותית

המוריד או הורס, בפומבי, דגל או סמל של מדינה ידידותית, או עושה מעשה אחר לפגוע בהם, והכל בכוונה להביע איבה או בוז לאותה מדינה, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 168.   חילול כבודם של גדולי מדינת חוץ (תיקון: תשמ"ח)

המפרסם ללא צידוק או הצדק שהיו מתקבלים במשפט בשל לשון הרע על אדם פרטי, פרסום העלול להשפיל, לחרף או לחשוף לשנאה או לבוז מלך, נשיא, שליט, שגריר או אחד מרמי המעלה האחרים של מדינת חוץ, דינו – קנס; ואם הפרסום עלול או מכוון להפריע את השלום והידידות בין ישראל למדינה אחרת – דינו מאסר שלוש שנים.

סימן ו': שוד ים

• 169.   שוד ים

העושה מעשה של שוד ים או מעשה הקשור לשוד ים או כיוצא בו, דינו – מאסר עשרים שנה.

סימן ז': פגיעות ברגשי דת ומסורת

• 170.   עלבון דת

ההורס, מזיק או מחלל מקום פולחן, או כל עצם המוחזק מקודש לקהל אנשים, בכוונה לבזות דתם, או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 171.   הפרעה לפולחן (תיקון: תש"ם)

המפריע במזיד אסיפת אנשים שנתאספו כדין לשם פולחן דתי, או תוקף במזיד אדם הממלא תפקיד באסיפה כאמור או את אחד מבאיה, ואין בידו להוכיח צידוק או הצדק כדין, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 172.   כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה

הנכנס שלא ברשות למקום פולחן או קבורה או למקום שיוחד לצרכי לוויית המת או לשמירת עצמותיו של מת, או נוהג במת שלא בכבוד, או גורם הפרעה לאנשים שנתקהלו ללוויית המת, והכל בכוונה לפגוע ברגשותיו של אדם או לבזות דתו, או כשהוא יודע שהדבר עשוי לפגוע ברגשותיו של אדם או לבזות דתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

• 173.   פגיעה ברגשי דת (תיקון: תשמ"ח)

העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה אחת:

• • 1.   מפרסם פרסום שיש בו לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים;

  • 2.   משמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני מלה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים.

• 174.   פגיעה בבניני ציבור ובמצבו. [תיקון: תש"ע]

ההורס, משמיד או מפיל בנין או מצבה שיוחדו לשימוש הציבור או לנוי או גורם להם נזק, דינו – מאסר שלוש שנים. [הסעיף בוטל בתיקון 101]

• 174א. מתן הטבות כפיתוי להמרת דת (תיקון: תשל"ח)

הנותן או מבטיח לאדם כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת כדי לפתות אותו להמיר דתו או כדי שיפתה אדם אחר להמיר דתו, דינו – מאסר חמש שנים או קנס 50,000 לירות.

• 174ב. קבלת הטבות תמורת המרת דת (תיקון: תשל"ח)

המקבל או מסכים לקבל כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת תמורת הבטחה להמיר דתו או לגרום לכך שאדם אחר ימיר דתו, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס 30,000 לירות.

סימן ח': ריבוי נישואין

175.   הגדרות

"נישואין" – לרבות קידושין.

• 176.   ריבוי נישואין

נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים.

• 177.   חזקת נישואין

מי שהיה נשוי הוא בחזקת נשוי, לעניין סעיף 176, כל עוד לא הוכיח שנישואיו הקודמים בוטלו או הופקעו, בין על-ידי מות בן-הזוג ובין על פי פסק-דין סופי של בית-המשפט או של בית-הדין המוסמך או על פי דין התורה בדרך שאישר בית-הדין המוסמך, ואין רואים אותו כפנוי אלא משעת המוות או משעה שניתן פסק-הדין או האישור כאמור.

• לעניין סעיף 176, אין נפקא מינה –
  1. אם תקפם של הנישואין הקודמים הוא לפי דין המדינה שבה נערכו או לפי דין דתי שעל פיו נערכו;
  היה הדין החל על הנישואין החדשים דין התורה לא יורשע אדם על עבירה לפי סעיף 176 אם הנישואין החדשים נערכו לאחר שניתן לו היתר נישואין לפי פסק-דין סופי של בית-דין רבני ופסק-הדין אושר בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול.

• 178.   תקפם של נישואין

• • 180.   נישואין שהותרו לפי דין אחר

  לא היה הדין החל על הנישואין החדשים דין התורה, לא יורשע אדם על עבירה לפי סעיף 176 אם הנישואין החדשים נערכו לאחר שהותרו לפי פסק-דין סופי של בית-הדין המוסמך על סמך אחת מאלה:

  1. בן-זוגו מנישואיו הקודמים אינו מסוגל, מחמת מחלת נפש שלקה בה, להסכים להפקעת הנישואין או לביטולם או להשתתף בהליך או בפעולה להפקעתם או לביטולם;

  2. בן-זוגו מנישואיו הקודמים נעדר בנסיבות המעוררות חשש סביר לחייו ולא נודעו עקבותיו לפחות שבע שנים.

  • 181.   התרת קשר נישואין על כורחה של האישה

  התיר איש את קשר הנישואין על כורחה של האישה, באין בשעת התרת הקשר פסק-דין סופי של בית-המשפט או של בית-הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו – מאסר חמש שנים.

  • 182.   עריכת נישואין וגירושין אסורים

    • א.   המסדר נישואין בידיעה שהם אסורים לפי דין או שאחד מבני-הזוג עובר בהם עבירה, דינו – מאסר ששה חדשים.

    • ב.   המסדר גירושין בידיעה שהם אסורים לפי דין או שהאיש המגרש עובר עבירה, דינו – מאסר ששה חדשים.

  • 183.   עדותו של בן-זוג

  על אף האמור בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, כשר בן-הזוג להעיד נגד בן-זוגו במשפט על עבירה לפי סימן זה, אך אין כופין להעיד לא בן-זוג ולא מי שנישא לנאשם בנישואין שאינם תופסים.

  סימן ט': בריונות ותקלות לציבור

  • 184.   הגדרות (תיקון: תש"ן, תשנ"א)

  לענין סימן זה –

  • • "סכין" – כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;

    • "אולר" – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;

    • "משקה משכר" – כמשמעותו בסעיף 2 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.

  • 185.   סחר, ייצור ויבוא סכין (תיקון: תשנ"א)

  הסוחר, מייצר או מייבא סכין שלא נועדה לשמש במקצוע, במלאכה, בעסק, לצרכי בית או למטרה כשרה אחרת, דינו – מאסר שבע שנים.

  • 185א. איסור מכירת אגרופן או סכין לקטין (תיקון: תש"ס, תשס"ח)

  • א. בעל עסק או מי שעובד בעסק לא ימכור אגרופן או סכין, למעט סכין לצורכי בית, לקטין; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שבע שנים.
    ב. לעניין סעיף קטן (א), רשאי בעל עסק או מי שעובד בעסק לדרוש מאדם המבקש שימכרו לו אגרופן או סכין, למעט סכין לצורכי בית, תעודה שבה ניתן לוודא את גילו.
    ג. בעל עסק המוכר אגרופנים או סכינים, יציג במקום בולט בעסקו הודעה, בצורה שיקבע השר לביטחון הפנים, המפרטת את הוראות סעיף זה; הוראה זו לא תחול על עסק המוכר סכינים לצורכי בית בלבד.
    ד. מי שלא קיים את הוראות סעיפים קטנים (א) או (ג), רואים אותו כמי שלא קיים תנאי מתנאי הרשיון שניתן לו לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, והוראות החוק האמור יחולו עליו.

  • 186.   החזקת אגרופן או סכין שלא כדין (תיקון: תשנ"א, תש"ס, תשס"א)

  • א. המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר חמש שנים.
    ב. לענין סעיף זה, חזקה היא כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה. החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך אליהם.
    ג. השר לביטחון הפנים רשאי בצו, מטעמים של שמירה על ביטחון הציבור ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השניה לענין סעיף קטן (ב).
    187.   בוטל (תיקון: תשנ"א)

  • בוטל

  • 188.   בוטל (תיקון: תשנ"א)

  בוטל

  • 189.   כניסה בכוח

  הנכנס למקרקעין בדרך אלימה כדי להחזיק בהם, בין שהאלימות היא בהפעלת כוח למעשה נגד אדם אחר ובין שהיא באיומים או בפריצה או בכינוס אנשים במספר בלתי רגיל, דינו – מאסר שלוש שנים, אף אם הוא זכאי להיכנס לאותם מקרקעין, זולת אם המקרקעין היו שלו אבל מוחזקים בידי עובדו או שלוחו.

  • 190.   אחיזת מקרקעין בכוח

  האוחז, ללא אבק זכות, מקרקעין של אדם הזכאי להחזיק אותם על פי דין, ועלול בכך להביא לידי הפרת השלום או לחשש סביר של הפרת השלום, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 191.   תגרה

  המשתתף שלא כדין בתגרה במקום ציבורי, דינו – מאסר שנה אחת.

  • 192.   איומים (תשל"ג) (תיקון: תשל"ג תשל"ז)

  המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 193.   שכרות (תיקון: תש"ן)

  • א. המתפרע או המפר את הסדר במקום ציבורי בהיותו שיכור, דינו – מאסר שלושה חדשים.
    ב. המחזיק כלי נשק טעון, סכין או כל כלי זין קטלני אחר כשהוא שיכור, מותר לעצרו בלי צו מעצר, ודינו – מאסר ששה חדשים.
    ג. בעל עסק או עובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, המספק משקה משכר לשיכור או מעודד אותו לשתות משקה משכר, דינו – מאסר ששה חדשים.

  • 193א. איסור מכירת משקאות משכרים לקטין (תיקון: תש"ן, תשס"ד, תשס"ח, תש"ע)

  • א. המעודד או משדל קטין לשתות משקה משכר, דינו – מאסר שלושה חדשים.
    א1. המוכר משקה משכר לקטין, דינו – מאסר שישה חודשים.
    א2. מספק משקה משכר לקטין או הרוכש משקה משכר בעבור קטין, במקום ציבורי, שלא בנוכחות האחראי על הקטין ובהסכמתו או שלא בחוג משפחתו, דינו – מאסר שישה חודשים; בסעיף קטן זה, "אחראי על קטין" – הורה, הורה חורג, אפוטרופוס, או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו, לפי דין או לפי הסכמה של הורהו, הורהו החורג או אפוטרופוסו.
    ב. בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים לשם שתייה במקום, לא ימכור ולא יגיש משקה משכר לקטין ולא יעודד אדם כאמור לשתות משקה משכר; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר ששה חדשים.
    ג. בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, רשאי לדרוש מאדם המבקש שיספקו לו משקה משכר, שיציג לו תעודה בה ניתן לוודא את גילו.
    ג1. בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, אשר מכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין בניגוד להוראות סעיפים קטנים (א1) עד (ב), חזקה כי היה מודע לכך שמכר, הגיש או סיפק משקה משכר לקטין, אלא אם כן הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, שהקטין הציג לו תעודה כאמור בסעיף קטן (ג), ולפיה הוא אינו קטין.

    ד. בעל עסק שבו נמכרים משקאות משכרים, יציג במקום בולט בעסקו, בצורה שיקבע שר המשטרה בתקנות, הודעה המפרטת את הוראות סעיף זה ואת הוראות סעיף 193(ג).
    ה. מי שלא קיים הוראות סעיף קטן ד. רואים אותו כמי שלא קיים תנאי מתנאי רשיון שניתן לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, והוראות החוק האמור יחולו עליו.

  • 194.   מהומה ועלבון במקום ציבורי (התשכ"ו)

  • א. המקים שאון או מהומה במקום ציבורי, בלי סיבה סבירה ובאופן העלול להפריע לתושבים או להביא להפרת השלום, דינו – מאסר שלושה חדשים.
    ב. המעליב אדם במקום ציבורי באופן העלול לעורר אדם הנוכח אותה שעה להפר את השלום, דינו – מאסר שלושה חדשים.

  • 194א. איסור ספסרות בכרטיסי מופעים (תיקון: תשס"ב)

    • א. העוסק במכירת כרטיסים למופע במחיר העולה על המחיר הנקוב בהם, דינו – הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).
      ב. הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שרשאי לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח1968-, למכור כרטיסים לעינוג ציבורי כמשמעותו באותו חוק.
      ג. המוכר כרטיס למופע במחיר העולה על המחיר הנקוב בו, תוך שהוא עובר עבירה, דינו, קנס נוסף על העונש הקבוע לעבירה – הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).

    • ד.   בסעיף זה –

      • "מופע" – מופע בתחום הספורט, הנגינה, השירה, המחול, הדרמה, הקולנוע או בתחום אחר של הבידור או של האמנות;

      • "עבירה" – עבירה מסוג עוון לפי כל חוק.

  • 195.   השחתת מודעות (התשכ"ו)

  המוריד, משחית או משמיד, במזיד וללא רשות כראוי, הודעה, מודעה או תעודה שהודבקו, או נועדו להיות מודבקים, אל בנין או במקום ציבורי על פי דין או על פי הוראת עובד הציבור, דינו – מאסר שלושה חדשים.

  • 196.   השחתת פני מקרקעין (התשי"ז)

  הכותב, מצייר, משרטט או חורת על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו – מאסר שנה אחת.

  • 196א. חזקת אחריות (תיקון: תשמ"ג (מס' 3))

  יראו כמבצע עבירה לפי סעיף 196 גם מי שתוכנה של מודעה מודפסת שהודבקה שלא כדין, מצביע עליו כעל מי שהזמין את הכנתה או את הדבקתה או הורה על ביצוע המעשה, זולת אם הוכיח את אלה:
  1. העבירה נעשתה שלא בידיעתו;
  2. הוא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

  • 196ב. התיישנות (תיקון: תשמ"ג)

  תקופת ההתיישנות של עבירה לפי סעיף 196 תהיה שנה אחת.

  • 197.   הפרעה לבחירות

  המנסה למנוע, לחבל או להפריע בחירות ציבוריות – בכוח, באלימות, באיומים או בכל מעשה שהוא עבירה לפי חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 198.   תקלה ציבורית (תיקון תשס"ח)

  העושה מעשה העלול להביא לתקלה ציבורית, דינו – מאסר שלוש שנים. סעיף זה בוטל, והוראת סעיף 4 לא תחול על ביטול סעיף זה.

  סימן י': זנות ותועבה

  • 199.   סרסרות למעשי זנות (תיקון: תש"ס)

  • א. אלה דינם מאסר חמש שנים:
    1. מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות;
    2. מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור.
    ב. עבר אדם עבירה לפי סעיף זה בבן זוגו, בילדו או בילדו החורג, או שעבר את העבירה תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר שבע שנים.
    ג. לענין סעיף זה אין נפקא מינה –
    1. אם הדבר שקיבל העבריין היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;
    2. אם קיבל את הדבר מאדם העוסק בזנות או מאדם אחר;
    3. אם קיבל אתנן בעד מעשה זנות או חליפיו של אתנן.

  • 200.   חזקת סרסורות

  גבר הגר עם זונה או שהוא רגיל להילוות אליה דרך קבע או משתמש בפיקוחו או בהשפעתו עליה בדרך שיש בה כדי לסייע בידה או להכריחה לזנות, חזקה עליו שהוא חי על רווחיה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר.

  • 201.   הבאת אדם לידי מעשה זנות (תיקון: תש"ם, תש"ס)

  המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר, דינו – מאסר חמש שנים.

  • 202.   הבאת אדם לידי עיסוק בזנות (תיקון: תש"ס)

  המביא אדם לידי עיסוק בזנות, דינו – מאסר שבע שנים.

  • 203.   נסיבות מחמירות (תיקון: תש"ס)

  • א. נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, או תוך ניצול מצוקה כלכלית או נפשית של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, דינו של עובר העבירה – מאסר עשר שנים.
    ב. נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 באחת מנסיבות אלה, דינו של עובר העבירה – מאסר שש עשרה שנים:
    1. תוך שימוש בכוח, או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או כלפי אדם אחר;
    2. תוך ניצול מצב המונע את התנגדותו של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו;
    3. בהסכמה שהושגה במרמה, של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות.203

  • א. סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (תיקון: תש"ס, תשס"ג, תשס"ז)

  • בוטל

  • 203ב. ניצול קטינים לזנות (תיקון: תש"ס, תשס"ז)

  • א. נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202 או 203 בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים, דינו של עובר העבירה –
    1. אם נקבע לעבירה מאסר חמש שנים – מאסר שבע שנים;
    2. אם נקבע לעבירה מאסר שבע שנים – מאסר עשר שנים;
    3. אם נקבע לעבירה מאסר עשר שנים – מאסר חמש עשרה שנים;
    4. אם נקבע לעבירה מאסר שש עשרה שנים – מאסר עשרים שנה.
    ב. נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202 או 203 בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, או שמלאו לו ארבע עשרה שנים ועובר העבירה אחראי על הקטין, דינו של עובר העבירה – כפל העונש שנקבע לעבירה אך לא יותר מעשרים שנים.
    ג. בסעיף זה, "אחראי על קטין" – כהגדרתו בסעיף 368א.

  • 203ג. דין לקוחו של קטין (תיקון: תש"ס)

  המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 203ד. נטל ההוכחה (תיקון: תש"ס)

  הטוען שלא ידע את גילו של האדם שבו או שלגביו נעברה עבירה לפי סימן זה – עליו הראיה; הוראה זו לא תחול לענין עבירה לפי סעיף 214(ב3).

  • 205.   השכרת מקום לשם זנות (תיקון: תש"ס)

  מי שמשכיר או מחדש שכירות של מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, בידעו שהוא משמש או ישמש לאדם מקום למעשי זנות, דינו – מאסר ששה חדשים; והוא הדין אם לא הפסיק השכרתו של מקום לאחר שנודע לו שהוא משמש כאמור, על אף שיש בידו זכות להפסיקה ולתבוע פינוי בשל כך.

  • 205א. איסור פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין (תיקון: תשנ"ח, תשע"א)

  המוסר מידע או המפרסם פרסום על מתן שירות של מעשה זנות, כשנותן השירות הוא קטין, דינו – מאסר חמש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – כפל הקנס האמור; לענין עבירה לפי סעיף זה, אחת היא אם שירות הזנות ניתן בישראל או מחוץ לישראל, אם המידע מתייחס לקטין מסוים אם לאו, או אם הפרסום מציין שנותן השירות הוא קטין אם לאו.

  • 205ב. בוטל (תיקון: תשנ"ח, תשע"א)

  בוטל

  • 205ג. איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר (תיקון: תשנ"ח, תשע"א)

    • א. המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – כפל הקנס האמור.

  • 206.   בוטל (תיקון: תש"ס)

  בוטל

  • 207.   בוטל (תיקון: תש"ס)

  בוטל

  • 208.   המניח לקטין לדור בבית זנות (תשכ"ו)

  המניח לקטין בן שתים עד שבע-עשרה שנים הנתון למשמורתו או להשגחתו, שידור בבית זנות או שיבקר בו תכופות, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 214.   פרסום והצגת תועבה (תיקון: תשנ"א, תשנ"ח, תשס"ז)

    • א.     העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

      • 1.   מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;

      • 2.   מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה –

        • א.   במקום ציבורי;

        • ב.   במקום שאינו ציבורי – אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.

    • ב.     המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו – מאסר חמש שנים.

    • ב1.   המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו – מאסר שבע שנים.

    • ב2.   נעברה העבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין כהגדרתו בסעיף 368א, או בהסכמתו של אחראי כאמור, דינו של האחראי – מאסר עשר שנים.

    • ב3.   המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו – מאסר שנה; לעניין סעיף קטן זה, "מחזיק" – למעט המחזיק באקראי ובתום לב.

    • ג.     בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה שנעברה בידי בעל עסק במהלך עסקיו, רשאי להפעיל גם את הסמכויות לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, ובלבד שלא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 17 אלא אם כן השתכנע שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירה ושהפעלת סמכותו דרושה לטובת הציבור.

    • ד.     לא יוגש כתב אישום –

      • 1.   לפי סעיף קטן (א) – אלא בתוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב;

      • 2.   לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ב3) – אלא בידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב.

  • 214א. פרסום פוגע של שלטי חוצות (תיקון: תשנ"א)

    • א.   המפרסם פרסום פוגע על שלטי חוצות, דינו – מאסר שישה חדשים או קנס פי שלושה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1).

    • ב.   לעניין סעיף זה –

      • "פרסום פוגע"- אחד מאלה:

        • 1.   תמונת עירום או תמונה של חלקי גוף אינטימיים של איש או אישה;

        • 2.   תמונה שיש בה קיום של יחסי מין או של אלימות מינית, או שיש בה ביזוי או השפלה מיניים, או שהיא מציגה אדם כחפץ זמין לשימוש מיני;

        • 3.   תמונה של חשיפה חלקית של גוף, של איש או אישה, שיש בה פגיעה ברגשותיו המוסריים של הציבור או חלק ממנו או השחתת המוסר הציבורי, או שיש בה פגיעה בקטינים או בחינוכם;

      • "שלטי חוצות" – שלטי פרסומת המוצבים לצידי דרכים, שלטי פרסומת בתוך אוטובוסים של התחבורה הציבורית או על דפנותיהם החיצוניים או בתחנות האיסוף של אוטובוסים כאמור וכן שלטי פרסומת על לוחות מודעות שבפיקוחה של רשות מקומית.

  • 214ב. הגנות (תיקון: תשנ"ח, תשע"א)

  לא יראו אדם כעובר עבירה לפי סעיפים 205א, 205ג ו-214, אם מסירת המידע, הפרסום או ההחזקה נעשו למטרה כשרה, לרבות לשם דיווח נכון והוגן בעניין שסימן זה דן בו, ובלבד שמסירת המידע, הפרסום או ההחזקה אינם אסורים לפי דין אחר ולא נעשו כדי לעודד מעשים אסורים לפי סימן זה.

  סימן י"א: מטרדים

  • 215.   מטרד לציבור

    • א.   העושה מעשה שלא הותר בדין או נמנע מעשות דבר שחובתו לעשות לפי הדין וגורם בכך לציבור פגיעה, סכנה או הטרדה, או מפריע לו, או גורם לו אי-נוחות, בשימוש בזכות הרבים, הרי זה מטרד לציבור, ודינו – מאסר שנה אחת.

    • ב.   לענין מטרד לציבור אין הבדל אם האנשים שהמעשה או המחדל נוח להם מרובים על אלה שהוא גורם להם אי-נוחות; אולם אם הוא מקל על חלק מן הציבור את השימוש כדין בזכויותיו אפשר שיראוהו כאילו אינו מטרד לשום אדם.

    • ג.   הנמצא במקום כלשהו לשם עיסוק בזנות, בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים, דינו – מאסר שנה אחת. (תשל"ה)

  • 216.   התנהגות פסולה במקום ציבורי (תיקון: תשכ"ו, תשל"ח, תש"ם)

    • א.   העושה אחת מאלה, דינו – מאסר ששה חדשים:

      • 1.   מתנהג באופן פרוע או מגונה במקום ציבורי;

      • 2.   גורם לקטין שלא מלאו לו שש-עשרה שנים לפשוט יד או לקבץ נדבות במקום ציבורי, או משדל או מניע לכך קטין כאמור;

      • 3.   מתהלך כפושט יד או כמקבץ נדבות, או משתדל להשיג תרומות מכל מין שהוא, והכל באמתלת כזב או מרמה;

      • 4.   מתנהג במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום;

      • 5.   משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכל בזמן ובנסיבות שיש בהם כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה.

    • ב.   הפושט יד, או מקבץ נדבות, במקום ציבורי בחשיפת פצעים או מומים או בהטרדה, דינו – מאסר חודש ימים.

  • 217.   ביזוי מדים

  מי שאינו חייל או שוטר והוא לובש את מדי הצבא או המשטרה, או לבוש הדומה להם, או לבוש הנושא סימן המיוחד לחייל או לשוטר באופן ובנסיבות העלולים לגרום בזיון המדים האמורים, או מעסיק אדם אחר בעשיית אחד המעשים האלה, דינו – מאסר שלושה חדשים.

  • 218.   מעשה העלול להפיץ מחלה (תיקון: תש"ם)

  העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו – מאסר שבע שנים.

  • 219.   מכירת מזון מפוגל

    • א.   המוכר בחזקת מאכל או משקה מצרך שעשוהו, או שנעשה מאליו, מזיק או בלתי ראוי למאכל או למשקה, והוא יודע זאת או שיש לו יסוד להניח כך, והמחזיק למכירה מצרך כאמור, דינם – מאסר שנה אחת.

    • ב.   המפגל מאכל או משקה ועושה אותו בכך מזיק, כשבדעתו למכרו למאכל או למשקה, או כשהוא יודע שהדבר עשוי להימכר לשם כך, דינו – מאסר שנה אחת.

  • 220.   החזקת מזון לא נקי (תשכ"ו)

  קמעונאי של מצרכי מאכל או משקה, או מנהל מלון, אכסניה, מסעדה או עסק אחר למכירת מאכלים ומשקאות לצריכה בו במקום, שאינו שומר על נקיונם של המצרכים שהוא מספק, או עובר על תקנה בענין בריאות הציבור, דינו – מאסר ששה חדשים; בית-המשפט המרשיע את העבריין רשאי להורות על השמדת מצרכי מאכל או משקה שאינם ראויים לשמש מזון.

  • 221.   זיהום מים (תשכ"ו)

  המעכיר או מזהם מי מעין, מיכל או מאגר או מי מקום אחר, ועושה אותם בכך פחות מתאימים למטרה שהם משמשים לה כרגיל, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 222.   זיהום אוויר

  המזהם לרצונו את האוויר ועושה אותו בכך מזיק, בדרך כלל, לבריאותם של בני אדם הגרים או מנהלים עסקים בסביבה, או של העוברים בדרך ציבורית, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 223.   מלאכות פוגעות

  המקים לצרכו רעש גדול או מפיץ לצרכו ריחות פוגעים או מזיקים, במקום ובנסיבות המטרידים בני אדם מן השימוש בזכות הרבים, דינו – מאסר שנה אחת.

  סימן י"ב: משחקים אסורים, הגרלות והימורים

  • 224.   הגדרות

  בסימן זה –

  • • "משחק אסור" – משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף, או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת;

    • "מקום משחקים אסורים" – חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסויימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת;

    • "הגרלה" – כל הסדר שלפיו ניתן, בהעלאת גורלות או באמצעי אחר, לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, והזכיה תלויה בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת;

    • "הימור" – כל הסדר שלפיו ניתן לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, והזכיה תלויה בניחושו של דבר, לרבות הגרלה הקשורה בתוצאות משחקים ותחרויות בספורט. (תשכ"ז)

  • 225.   איסור הגרלות והימורים (תיקון: תשל"ה, תשס"ג)

  המארגן או עורך משחק אסור, הגרלה או הימור, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).

  • 226.   איסור משחקים (תיקון: תשל"ה, תשס"ג)

  המשחק משחק אסור, דינו – מאסר שנה אחת או הקנס האמור בסעיף 61(א)(2).

  • 227.   השתתפות בעריכת הגרלות והימורים (תיקון: תשל"ה, תשס"ג)

  המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו – מאסר שנה אחת או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3).

  • 228.   איסור החזקה או הנהלה (תיקון: תשל"ה, תשס"ג)

  המחזיק או מנהל מקום משחקים אסורים, או מקום לעריכת הגרלות או הימורים, או מקום שלא קויים לגביו צו לפי סעיף 229, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4); המשכיר חצרים או מרשה את השימוש בהם בידיעה שישמשו מקום למשחקים אסורים או לעריכת הגרלות או הימורים, דינו – מאסר ששה חדשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3).

  • 229.   סגירת מקומות (תיקון: תשל"ה, תש"ס, תשס"ה)

    • א.   מפקד משטרת מחוז במשטרת ישראל רשאי להורות על סגירתו –

      • 1.   של מקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או הימורים;

      • 2.   של מקום המשמש לעריכת משחקים בקלפים, במכונות משחק וכיוצא באלה, אף אם משחקים אלה אינם בגדר משחק אסור ואף אם ניתן למקום רשיון לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, אם הוא סבור שהמשך קיומו עלול לפגוע בשלום הציבור או בטובת תושבי הסביבה או להביא לעבריינות, לרבות לעריכת משחק אסור.

    • ב.   בוטל

    • ג.   בוטל

  • 230.   נסיבות מיוחדות

  הוראות סעיפים 225 עד 228 לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שנתמלאו בהם שלוש אלה:

  • • 1.   עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסויים;

    • 2.   אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור;

    • 3.   אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים.

  • 231.   היתר (תיקון: תשכ"ז, תשס"ח)

    • א.   הוראות סימן זה, למעט הוראות סעיף 231א, לא יחולו –

      • 1.   על סוגי הגרלות או על הגרלה מסויימת, אשר לעריכתם ניתן מראש היתר מאת שר האוצר או מאת מי שהשר הסמיכו לכך;

      • 2.   על הימורים או הימור מסויים, שעורך מפעל הפיס בהיתר מראש מאת שר האוצר או מאת מי שהשר הסמיכו לכך, ובלבד שההימורים שייערכו כאמור לא יהיו על תוצאות של משחקים ותחרויות בספורט.

    • א1. הוראות סעיף 231א לא יחולו על סוגי הגרלות, הגרלה מסוימת, הימורים או הימור מסוים, אשר שר האוצר, או מי שהשר הסמיכו לכך, התיר לערכם לקטינים; ואולם היתר כאמור בסעיף קטן זה לא יינתן להגרלות ולהימורים שהזכות להשתתף בהם מותנית בתשלום כסף.

    • ב.   הודעה על מתן היתר לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.

  • 231א.   איסור מכירת כרטיסי הגרלה והימורים לקטינים (תיקון: תשס"ח)

    • א.   המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור שלעריכתם ניתן היתר לפי סעיף 231(א) (בסעיף זה – כרטיסים), לקטין, דינו -מאסר שישה חודשים.

    • ב.   המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים רשאי לדרוש מאדם המבקש לקנות או לקבל כרטיסים שיציג לו תעודה שבה ניתן לוודא את גילו.

  • 232.   ראיות

  במשפט על עבירה בשל משחק אסור לפי סימן זה –

  • • 1.   רשאי בית-המשפט להרשיע את הנאשם על יסוד עדות שותף לעבירה גם אם אין לה סיוע;

    • 2.   פסק-דין במשפט פלילי שנקבע בו כי במקום פלוני נערך משחק אסור, מותר לקבלו כראיה על כך בכל משפט אחר לפי סימן זה, ואין נפקא מינה מי היה הנאשם.

  • 233.   חזקות

  לענין סימן זה – ובלי למעט מכל דרך הוכחה אחרת –

  • • 1.   הנמצא במקום משחקים אסורים, והיה לקצין משטרה יסוד להניח שמשחקים בו משחקים אסורים אותה שעה, רואים אותו כאילו הוא משחק בו משחק אסור, כל עוד לא הוכיח שנמצא במקום למטרה אחרת בלבד;

    • 2.   רואים משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, כל עוד לא הוכח ההיפך;

    • 3.   רואים חצרים כמקום שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים –

      • א.   אם נערך בהם משחק אסור לפחות שתי פעמים תוך ששה חדשים שקדמו לביצוע העבירה בידי הנאשם, כל עוד לא הוכח ההיפך; ואין נפקא מינה, לגבי הנאשם בהחזקתם, אם החזיק בהם כל תקופה זו ואם מקצתה;

      • ב.   אם שימשו מועדון למשחקים בקלפים, ונערך בהם משחק אסור לפחות פעם אחת תוך ששה חדשים שקדמו לביצוע העבירה בידי הנאשם.

  • 234.   חילוט מכשירי משחק

  הורשע אדם בעבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט לצוות שכלים או מכשירים או דבר אחר ששימשו לעריכת המשחק, ההגרלה או ההימור יחולטו לאוצר המדינה, ואין נפקא מינה אם הנאשם הוא בעלם או לאו.

  • 235.   חילוט מכשירי עבירה (תשכ"ז)

    • א.   היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, כרטיסים או כל דבר אחר שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתפסם, ורשאי הוא לתפוס כספים, או דבר אחר, שהיה לו יסוד סביר להניח שנתקבלו כתוצאה מארגון המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים או מעריכתם.

    • ב.   שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין סעיף קטן (א).

    • ג.   נוכח בית-המשפט כי דברים שנתפסו כאמור בסעיף קטן (א), למעט כספים, שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, או שנתקבלו כתוצאה מארגונם או מעריכתם, רשאי הוא לצוות, על פי בקשת שוטר או תובע, כמשמעותו בחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, על חילוטם לאוצר המדינה, אף אם לא הורשע אדם בעבירה בשל המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים.

  פרק ט': פגיעות בסדרי השלטון והמשפט

  סימן א': שיבוש עשיית משפט

  • 236.   הגדרות

  בסימן זה, "עדות" – אמרות בעל-פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי.

  • 237.   עדות שקר (תשל"ג)

    • א.   המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו – מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו – מאסר תשע שנים.

    • ב.   לענין עדות שקר אין נפקא מינה –

      • 1.   אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

      • 2.   באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד;

      • 3.   אם בית-המשפט, בית-הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות;

      • 4.   אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי.

  • 238.   בידוי ראיות

  הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו – מאסר חמש שנים.

  • 239.   שבועת שקר

  מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 240.   עדויות סותרות (תיקון:תשכ"ה, תשכ"ט, תשל"ד, תש"ם)

    • א.   המוסר הודעות או עדויות בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר חמש שנים.

    • ב.   "רשות", לענין סעיף זה – בית-משפט הדן בפלילים, בית-דין משמעתי, שוטר או רשות אחרת שערכו על פי דין חקירה קודם לאישורם בבית-המשפט או בבית-הדין המשמעתי, ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, או מי שנתמנה לפי סעיף 13 לחוק האמור.

    • ג.   פרוטוקול של המשפט והודעה או עדות שנרשמו כדין בחקירה כאמור, יהיו ראיה לכאורה לדברי העד שבהם.

  • 241.   סירוב להעיד (תשכ"ח)

    • א.   מי שחייב להעיד או למסור ראיה אחרת בהליך שיפוטי והוא מסרב לעשות כן, דינו – מאסר שנתיים.

    • ב.   הטלת מאסר לפי סעיף 5 לפקודות בזיון בית-המשפט על אדם שסירב כאמור, אין בה כדי למנוע שפיטתו לפי סעיף קטן (א), אולם מי שנדון למאסר לפי סעיף קטן (א), תנוכה מענשו התקופה שבה היה אסור לפי סעיף 5 האמור.

  • 242.   השמדת ראיה

  היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים.

  • 243.   ידיעות כוזבות (תשל"ג)

  המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

  • 244.   שיבוש מהלכי משפט (תשל"ג)

  העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית-משפט.

  • 245.   הדחה בחקירה (תיקון:תשל"ג, תשל"ז)

    • א.   המניע אדם, או מנסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר, דינו – מאסר חמש שנים.

    • ב.   המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר שבע שנים.

  • 246.   הדחה בעדות (תשל"ג)

    • א.   המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו – מאסר שבע שנים.

    • ב.   המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר תשע שנים.

  • 247.   סייגים לתחולה (תשל"ג)

  סעיפים 245(א) ו246-(א) לא יחולו על מעשה הבא להעמיד אדם על זכותו לפי דין להימנע מעדות או ממסירת הודעה, או על מעשה הנעשה כדין במהלכם של משפט או חקירה.

  • 248.   הגנה (תשל"ג)

  באישום על מניעת הודעה או עדות או על חזרה מהודעה או מעדות לפי סעיפים 245(א) או 246(א) תהיה לנאשם הגנה, אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר.

  • 249.   הטרדת עד (תשל"ג)

  המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 249א. נסיבות מחמירות (תיקון: תש"ם)

  נעברה עבירה לפי סעיפים 245, 246 או 249 כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם –

  • • 1.   בעבירה לפי סעיף 245א. – מאסר שבע שנים;

    • 2.   בעבירה לפי סעיף 245ב. – מאסר עשר שנים;

    • 3.   בעבירה לפי סעיף 246א. – מאסר עשר שנים;

    • 4.   בעבירה לפי סעיף 246ב. – מאסר ארבע עשרה שנים;

    • 5.   בעבירה לפי סעיף 249 – מאסר חמש שנים.

  • 250.   השפעה לא הוגנת

  המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית-המשפט, דינו – מאסר שנה אחת.

  • 251.   פרסום מסולף של דיון משפטי

  המפרסם שלא בתום לב, בכל דרך של פרסום, דין וחשבון לא מדויק על דיון בבית-משפט או בוועדת חקירה על פי חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, דינו – מאסר ששה חדשים.

  • 252.   התרמה למען תשלום קנס

  הפותח, בכל דרך של פרסום, פעולת התרמה למען תשלומם של קנס, הוצאות או פיצוי שפסק בית-משפט בפלילים, או נותן פרסום להתרמה כזאת, דינו – מאסר ששה חדשים.

  • 252א. תשלום קנס שהוטל על הזולת (תיקון: תשנ"א)

    • א.   לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו – מאסר שנה אחת.

    • ב.   נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, יואשם בה גם כל אדם אשר בעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד מנהל בכיר האחראי לתשלום הקנס, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

      • 1.   שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

      • 2.   שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

    • ג.   לעניין סעיף זה, "תאגיד" – לרבות חבר בני אדם שאינו מואגד ולמעט תאגיד שחבריו חייבים להעמיד לרשותו את מלוא כוח עבודתם ולהעביר לו את נכסיהם.

  • 253.   חיפוי (התשל"ג)

    • א.   המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו בעד אי-גילוי או כיסוי של מעשה עוון או פשע או של כל ידיעה בנוגע למעשה כאמור, דינו – מאסר שלוש שנים.

    • ב.   המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו על מנת שלא ימסור עדות בחקירה על פי דין או במשפט, דינו – מאסר חמש שנים.

  • 254.   פרסומים על נכס גנוב (התשכ"ו)

  העושה אחת מאלה, דינו – מאסר ששה חדשים:

  • • 1.   מציע בפומבי פרס בעד השבת נכס שנגנב או שאבד, ובהצעתו זו משתמש במלים הבאות לומר כי מביא הנכס לא יישאל שאלות, או כי לא ייעצר ולא יוטרד;

    • 2.   מציע בפומבי לכל מי שקנה נכס גנוב או אבוד או הלווה כסף עליו, להחזיר לו את הסכום ששילם או שהלווה או לתת סכום כסף או פרס אם יושב הנכס;

    • 3.   מדפיס או מפרסם הצעה כאמור בפסקאות 1 ו-(2).

  • 255.   זילות בית-המשפט

  האומר או כותב דבר על שופט או דיין לעניין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו – מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו עניין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה.

  • 256.   נשיאת נשק בבית-המשפט [התשל"ג]

    • א.   הנושא נשק, או נושא ללא הסבר סביר כלי או חומר פוגענים אחרים, בבניין של בית-משפט או בית-דין, או במקום אחר שבו מתקיימים הליכים שיפוטיים, דינו – מאסר שנתיים.

    • ב.   סעיף זה לא יחול –

      • 1.   על שוטר, או על מי שקיבל מרשות מוסמכת לפי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949, או ממנהל בתי-המשפט או מטעמו היתר לשאת את הנשק או הכלי או החומר באותו בנין או מקום;

      • 2.   בבית-דין צבאי או בבית-משפט צבאי כמשמעותם בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, או במקום אחר שבו מתקיים הליך שיפוטי לפי החוק האמור – על מי שהותר לו הדבר לפי פקודות הצבא כמשמעותן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

  • 257.   בריחה

  הבורח ממשמורת חוקית שהוא נתון בה בשל עבירה פלילית, דינו –

  • • 1.   אם הוא מואשם או מורשע בפשע – מאסר שבע שנים;

    • 2.   בכל מקרה אחר – מאסר שלוש שנים.

  • 258.   סיוע לבריחה

  העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים:

  • • 1.   מסייע אסיר או עצור לברוח או לנסות לברוח ממשמורת חוקית;

    • 2.   מכניס, או גורם שיוכנס, דבר לבית סוהר כדי להקל על בריחתו של אסיר או עצור.

  • 259.   הברחת אדם (תיקון: תש"ם)

  המבריח או מנסה להבריח אדם ממשמורת חוקית, דינו –

  • • 1.   אם המוברח הואשם או הורשע בעבירה שעונשה מוות או מאסר עולם – מאסר עשרים שנים;

    • 2.   בכל מקרה אחר – מאסר שבע שנים.

  • 260.   מסייע לאחר מעשה

    • א.   היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן-זוגו,הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אישה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לעניין סעיף זה, "עבירה" – למעט חטא.

    • ב.   מסייע לאחר מעשה אפשר להעמיד לדין ולהרשיע, אף אם מבצע מעשה העבירה לא הורשע תחילה או שאי אפשר לנקוט הליכים נגדו או לאכוף עליו ענישה בשל העבירה.

  • 261.   דין מסייע לאחר מעשה

  מסייע לאחר מעשה, דינו –

  • • 1.   אם העבירה הייתה פשע – מאסר שלוש שנים;

    • 2.   אם העבירה הייתה עוון – מאסר מחצית תקופת העונש שנקבע לאותה עבירה.

  • 262.   אי-מניעת פשע

  מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו – מאסר שנתיים.

  • 263.   סירוב לעזור במניעת עבירות

  מי שנצטווה כדין מפי עובד ציבורי, שוטר או אדם אחר, לעזור במניעת עבירות או במעצרו של אדם או במניעת הברחתו או בריחתו של אדם, והוא מסרב או נמנע מהגיש עזרה לפי יכולתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 264.   הכשלת עיקול

  המקבל נכס, מסלקו, מעכבו, מסתירו או עושה בו מעשה אחר ביודעין כי הנכס עוקל או ניטל על פי הוראת בית-משפט, בכוונה להפריע או להכשיל את ביצוע העיקול או ההוראה, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 265.   שבירת חותם

  השובר, מסלק או עושה ללא מועיל, במזיד, חותם שהוטבע על פי הוראת רשות רשמית, בית-משפט או בית-דין, דינו – מאסר שנתיים; ואם היה מופקד על שמירת החותם, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 266.   הזנחת השמירה על חותם

  המופקד על שמירת חותם שהוטבע על פי הוראה של רשות רשמית או של בית-משפט או בית-דין, והוא בהתרשלות מניח לחותם שישובר או יסולק או ייעשה ללא מועיל, דינו – מאסר ששה חדשים.

  • 267.   הוצאת מסמך ממשמורת (תיקון: תש"ם, תשמ"ח)

    • א.   המוציא, ללא רשות מסמך ממשמורת מוסד ממוסדות המדינה או מרשות מקומית, דינו – מאסר שלוש שנים.

    • ב.   עובד הציבור המופקד על הטיפול במסמך או על שמירתו, המוסר אותו שלא כדין לאחר והמסמך מוצא מהמשמורת כאמור בסעיף קטן (א), דינו – מאסר חמש שנים.

    • ג.   בסעיף זה, "מסמך"- בכתב או בכל אמצעי אחר שבו נרשם דבר.

  סימן ב': העלמת עבירה

  • 268.   הגדרות (תיקון: תש"ם)

  בסימן זה –

  • • "עבירה פלילית"- אחת מאלה:

      • 1.   עבירה לפי פרק ז' או לפי סימן ה' לפרק ט';

      • 2.   עבירה נגד החיים, הגוף או המוסד שדינה מאסר שלוש שנים או יותר;

      • 3.   עבירה לפי אחד הסעיפים שבסימן ד' לפרק ט' ושבפרקים י"א (למעט סעיף 401) ו-י"ב, או לפי סעיף 489, הפוגעת בנכסים או בזכויות של המדינה או של גוף מבוקר כמשמעותו בחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב];

    • "הליך של שפיטה"- הליך המכוון להביא לידי אחת מאלה:

      • 1.   הוצאת אדם מגוף אשר הוא חבר בו;

      • 2.   שלילת זכות אדם מזכויותיו בגוף כאמור;

      • 3.   פרסום לגנאי ברבים על מעשיו של אדם;

      • 4.   עיצום אחר שיש עמו גינוי ושאינו בעל משמעות דתית בלבד.

  • 269.   חובת מתן הודעה

  לא ימלא אדם תפקיד בהליך של שפיטה משהתעורר, תוך כדי שפיטה, חשש עבירה פלילית, אלא אם ניתנה הודעה ליועץ המשפטי לממשלה או לבא-כוחו.

  • 270.   הפסקת השפיטה

  נמסרה הודעה כאמור בסעיף 269, או הואשם אדם בעבירה לפי סימן זה, והחליט היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו לנקוט הליכים בבית-משפט, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לצוות על הפסקת השפיטה האמורה עד לגמר ההליכים בבית-המשפט.

  • 271.   עונשין

  העובר על הוראה מהוראות סימן זה, דינו – מאסר שנה אחת.

  • 272.   הגנה

  באישום לפי סימן זה תהא הגנה טובה לנאשם אם יוכיח אחת מאלה:

  • • 1.   כי הודעה על אותו מעשה כבר נמסרה ליועץ המשפטי לממשלה או לבא-כוחו או למשטרה;

    • 2.   כי בשל אותו מעשה כבר התנהלה חקירה משטרתית או הואשם אדם.

  סימן ג': תקיפת שוטרים

  • 273.   תקיפת שוטר (תיקון: תש"ע)

  התוקף שוטר והתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק או אדם אחר העוזר לשוטר כשהשוטר ממלא תפקידו כחוק, דינו – מאסר עד שלוש שנים ולא פחות מחודש ימים.

  • 274.   תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (תיקון תש"ע)

  התוקף שוטר והתקיפה קשורה למילוי תפקידו כחוק ונתקיימה בו אחת מאלה, דינו – מאסר עד חמש שנים ולא פחות משלושה חדשים:

  • • 1.   התכוון להכשיל את השוטר בתפקידו או למנוע או להפריע אותו מלמלאו;

    • 2.   היה מזויין בנשק חם או קר;

    • 3.   התקיפה היתה בצוותא של יותר משני אנשים.

  • 275.   הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו

  העושה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך, או להפריע לאדם אחר או להכשילו מלעזור לשוטר, דינו – מאסר עד שלוש שנים ולא פחות משבועיים ימים.

  • 276.   פירוש

  בסימן זה, "תקיפה" – כמשמעותו בסעיף 378.

  סימן ד': עבירות בשירות הציבור וכלפיו

  • 277.   לחץ של עובד הציבור

  עובד הציבור העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

  • • 1.   משתמש, או מורה להשתמש, בכוח או באלימות נגד אדם כדי לסחוט ממנו, או מאחר שהאדם יש לו ענין בו, הודיה בעבירה או מידע בדבר עבירה;

    • 2.   מאיים על אדם, או מורה שיאיימו עליו, בפגיעה בגופו או בנכסיו, שלו או של אחר שהאדם יש לו ענין בו, כדי לסחוט מן האדם הודיה בעבירה או מידע בדבר עבירה.

  • 278.   עובד הציבור שיש לו זיקה פרטית (תשכ"ו)

  עובד הציבור שיש לו מכוח משרתו סמכות שיפוטית או מינהלית לגבי נכסים מסוג מסויים או לגבי עיסוק בחרושת, במסחר או בעסק מסוג מסויים, והוא משתמש בסמכותו לגביהם בין בעצמו ובין על-ידי אחר כשיש לו, במישרין או בעקיפין, זיקה פרטית בהם, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 279.   דרישות כוזבות של עובד הציבור

  עובד הציבור החייב או הרשאי להגיש דו"ח או הודעה בדבר סכום שהוא או אחר דורש, או בענין אחר הטעון אישור לשם קבלת כסף או טובין, והוא מגיש אותם בידיעה שהם כוזבים בפרט מהותי, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 280.   שימוש לרעה בכוח המשרה (תשכ"ו)

  עובד הציבור העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

  • • 1.   תוך שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר;

    • 2.   נכנס למגוריו של אדם נגד רצונו, כשאין הדבר מותר לו על פי דין, או שלא לפי הסדרים שנקבעו לכך בדין.

  • 281.   תעודה כוזבת (תשכ"ו)

  מי שמוסמך או נדרש על פי דין ליתן תעודה העשויה להשפיע על זכויותיו של אדם והוא נותן אותה בידעו שהיא כוזבת בפרט מהותי, דינו – מאסר חמש שנים.

  • 282.   התיימרות כבעל סמכות

  העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

  • • 1.   מתיימר לפעול כבעל משרה שיפוטית, והוא איננו בעל משרה כזאת;

    • 2.   מתיימר לפעול כמי שמוסמך על פי דין להשביע או לקבל תצהיר או לעשות כל פעולה אחרת בעלת אופי רשמי שרק מי שמוסמך לכך על פי דין רשאי לעשותה, ואין לו הסמכה כאמור;

    • 3.   מתייצג כמי שמוסמך על פי דין לחתום על תעודה המעידה על תכנו של פנקס או רשומה המוחזקים בידי רשות חוקית או המעידה על עובדה או מאורע, והוא חותם על אותה תעודה כמי שמוסמך לכך ובידעו שאיננו מוסמך לכך.

  • 283.   התחזות כעובד הציבור

  העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

  • • 1.   מתחזה כעובד הציבור, כשאותו עובד נדרש מכוח תפקידו לעשות פעולה או להיות נוכח;

    • 2.   מתייצג בכזב כעובד הציבור ומתיימר מכוח תפקידו זה לעשות פעולה או להיות נוכח במקום לשם עשיית פעולה.

  • 284.   מרמה והפרת אמונים

  עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

  • 285.   אי-מילוי חובה רשמית

  עובד הציבור הנמנע במזיד למלא חובה המוטלת עליו על פי דין, דינו – מאסר שלוש שנים, זולת אם היה מילוי החובה כרוך בסכנה גדולה מזו שאדם בעל כוח ומרץ רגילים יכול לעמוד בה.

  • 286.   הפרת חובה חקוקה

  המפר הוראת חיקוק במזיד, במעשה האסור לפי אותו חיקוק או בהימנעות ממעשה שעשייתו נדרשת לפי אותו חיקוק, והדבר נוגע לציבור, דינו – מאסר שנתיים; והוא, אם אין נראית מאותו חיקוק כוונה לעונש אחר על הפרתו.

  • 287.   הפרת הוראה חוקית (תיקון: תשמ"ח, תשס"ב)

    • א.    המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית-משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין, דינו – מאסר שנתיים.

    • ב.   המפר הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר, דינו – מאסר ארבע שנים.

  • 288.   העלבת עובד הציבור

  המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית-דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט – 1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חדשים.

  • 288א. הפרעה לעובד הציבור (תיקון: תש"ם)

  העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה:

  • • 1.   מפריע ביודעין לעובד הציבור או למי שהוסמך למלא תפקיד של עובד הציבור במילוי תפקידו על פי דין;

    • 2.   אינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי יחקוק למסור ידיעה או מסמך.

  • 289.   הסתה להימנע מתשלומי חובה

  המסית אדם, או קבוצת בני אדם, שלא לשלם, או לעכב, תשלום חובה שהודיעה עליו הממשלה ברשומות, בין שההסתה היא מפורשת ובין שהיא משתמעת, בין במלים שבעל פה או שבכתב ובין בסימנים או במוצגים חזותיים, ובין בדרכים אחרות, דינו – מאסר ששה חדשים; והוא הדין במי שעושה מעשה, בכוונה להביא, או ביודעין שהוא עלול להביא, את אמצעי ההסתה האמורים, במישרין או בעקיפין בכל צורה שהיא, לידיעתם של אדם או של קבוצת בני אדם.

  סימן ה': עבירות שוחד

  • 290.   לקיחת שוחד (תשכ"ד, תש"ל, תשס"ח, תש"ע)

    • א.   עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס שהוא אחד מאלה, הגבוה מביניהם:

      • 1.   פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4);

      • 2.   פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג על ידי העבירה. 

    • ב.   בסעיף זה, "עובד הציבור" – לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור.

  • 291.   מתן שוחד (תשכ"ד, תש"ע)

  נותן שוחד לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 290(א).

  • 291א. מתן שוחד לעובד ציבור זר (תיקון תש"ע)

    • א.   הנותן שוחד לעובד ציבור זר בעד פעולה הקשורה בתפקידו, כדי להשיג, להבטיח או לקדם פעילות עסקית או יתרון אחר בנוגע לפעילות עסקית, דינו כדין נותן שוחד לפי סעיף 291.

    • ב.   לא יוגש כתב אישום בעבירה לפי סעיף זה אלא בהסכמה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה.

    • ג.   בסעיף זה –

      • "מדינה זרה" – לרבות כל יחידה שלטונית במדינה הזרה, ובכלל זה יחידה ארצית, מחוזית או מקומית ולרבות ישות מדינית שאינה מדינה, לרבות המועצה הפלסטינית;

      • "עובד ציבור זר"- כל אחד מאלה:

        • 1.   עובד המדינה הזרה וכל מי שנושא משרה ציבורית או ממלא תפקיד ציבורי מטעם המדינה הזרה, ובכלל זה מי שנושא משרה או ממלא תפקיד ברשות המחוקקת, ברשות המבצעת או ברשות השופטת של המדינה הזרה, בין בבחירה, בין במינוי ובין בהסכם;

        • 2.   נושא משרה ציבורית או ממלא תפקיד ציבורי מטעם גוף ציבורי שהוקם לפי חיקוק של מדינה זרה, או מטעם גוף הנמצא בשליטה ישירה או עקיפה של מדינה זרה;

        • 3.   עובד של ארגון ציבורי בין-לאומי, וכל מי שנושא משרה ציבורית או ממלא תפקיד ציבורי מטעם ארגון כאמור; לעניין זה, "ארגון ציבורי בין-לאומי" – ארגון שנוסד בידי שתי מדינות או יותר, או בידי ארגונים שנוסדו בידי שתי מדינות או יותר.

  • 292.   שוחד בתחרויות (תשכ"ט)

    • א.   הנותן שוחד בכוונה להשפיע על קיומן, מהלכן או תוצאותיהן של תחרות ספורט או תחרות אחרת שיש לציבור ענין בקיומן או בתוצאותיהן, דינו – מאסר שלוש שנים.

    • ב.   לוקח השוחד דינו כדין נותן השוחד.

  • 293.   דרכי שוחד (תשכ"ד)

  אין נפקא מינה בשוחד –

  • • 1.   אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;

    • 2.   אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה;

    • 3.   אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל;

    • 4.   אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר;

    • 5.   אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר;

    • 6.   אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסויים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה;

    • 7.   אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.

  • 294.   הוראות נוספות

    • א.   המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד.

    • ב.   המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד.

    • ג.   מי שמועמד לתפקיד אף שעדיין לא הוטל עליו, ומי שהוטל עליו תפקיד אף שעדיין לא התחיל במילויו, כמוהו כממלא את התפקיד.

    • ד.   במשפט על שוחד לא ייזקק בית-המשפט לטענה –

      • 1.   שהיה פגם או פסול בהטלת התפקיד על הלוקח, במינויו או בבחירתו;

      • 2.   שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה.

  • 295.   תיווך בשוחד ותמורה אסורה לבעל השפעה ניכרת (תיקון: תשכ"ג, תשכ"ד, תשל"א, תשס"ו, תשס"ח)

    • א.   המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת לתת שוחד – דינו כאילו היה לוקח שוחד; ואין נפקא מינה אם ניתנה בעד תיווכו תמורה, לו או לאחר, ואם לאו, ואם התכוון לתת שוחד ואם לאו.

    • ב.   המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת שיניע, בעצמו או על-ידי אחר, עובד הציבור כאמור בסעיף 290(ב) או עובד ציבור זר כאמור בסעיף 291א(ג) למשוא פנים או להפליה – דינו כאילו היה נותן שוחד.

    • ב1. בעל השפעה ניכרת על בחירתו של מועמד לתפקיד ראש הממשלה, שר, סגן שר, חבר כנסת או ראש רשות מקומית (בסעיף קטן זה – מועמד), המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת כדי שיניע, בעצמו או על ידי אחר, מועמד לעשות פעולה הקשורה לתפקידו, דינו – שלוש שנות מאסר; קיבל כאמור כדי להניע מועמד למשוא פנים או להפליה – דינו כאילו היה לוקח שוחד.
      בסעיף קטן זה –

      • "בחירות מקדימות", "תרומה" – כהגדרתן בסעיף 28א לחוק המפלגות;

      • "בעל השפעה ניכרת"- מי שיש לו השפעה ניכרת על בחירת מועמד במפלגה או בסיעה, לרבות במסגרת בחירות מקדימות ולרבות בשל היותו אחד מאלה:

        • 1.   חבר הנהלה, מוסד ביקורת או בית דין של מפלגה, או נושא תפקיד מקביל או דומה לאחד מאלה במפלגה;

        • 2.   בעל זכות הצבעה בבחירות למועמד שבהן מספר בעלי זכות ההצבעה אינו עולה על חמשת אלפים;

        • 3.   מי שפעל להתפקדות של מספר משמעותי, בנסיבות הענין, של בעלי זכות בחירה בבחירות למועמד; פעל אדם להתפקדות של חמישים או יותר בעלי זכות בחירה בבחירות למועמד, חזקה כי מתקיים בו האמור בפסקה זו, אלא אם כן הוכיח אחרת;

        • 4.   אדם שתרם, גייס תרומות או הוציא כספים לשם קידום בחירתו של מועמד במפלגה או בסיעה, בשווי העולה על חמשת אלפים שקלים חדשים, או שתרם, גייס תרומות או הוציא כספים כאמור לטובת שני מועמדים לפחות באותה מערכת בחירות, בשווי העולה על חמישה עשר אלף שקלים חדשים.

      • "חוק המפלגות" – חוק המפלגות, התשנ"ב-1992;

      • "מפלגה" – כהגדרתה בחוק המפלגות;

      • "סיעה" – כהגדרתה בחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973.

    • ג.   הנותן כסף שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת למקבל כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) – דינו כדין לוקח שוחד ולמקבל כאמור בסעיף קטן (ב1), דינו – מחצית העונש הקבוע באותו סעיף קטן.

    • ד.   לענין סעיף זה, "קבלה" – לרבות קבלה בשביל אחר או על-ידי אחר.

  • 296.   ראיות

  במשפט על עבירה לפי סימן זה רשאי בית-המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה.

  • 297.   חילוט ושילום

    • א.   הורשע אדם על עבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט, נוסף על העונש שיטיל –

      • 1.   לצוות על חילוט מה שניתן כשוחד ומה שבא במקומו;

      • 2.   לחייב את נותן השוחד לשלם לאוצר המדינה את שוויה של התועלת שהפיק מן השוחד.

    • ב.   סימן זה אינו מוציא תביעה אזרחית.