חובת תום הלב של המבטח

מול חובת הגילוי של המבוטח עומדת חובת תום-הלב של המבטח כפי שנקבעה בפסיקה [1] :

עא 76 / 846 יהודית עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ לא (2) 780

עיקרון ת"ל בחוק החוזים (חלק כללי) מוחל על המבטח ומכוחו נפרש סתירה בין האמור בהצעת הביטוח לבין האמור בפוליסה שהוצאה לטובת המבוטח.

עובדות : הערעור נסב על דחיית תביעתה של יהודית שנפגעה בתאונת דרכים, כנגד חברת הביטוח "אררט", שעה שנסעה במכונית שנהג בה מי שלטענת חברת הביטוח לא עמד בתנאים בדבר "ותק בנהיגה" ו"גיל הנהג" בכפיפות לתנאי הפוליסה.

את טופס הצעת הביטוח מילא אדם בשם שקורי והוא התכוון בצורה כנה וגלויה שהפוליסה תחול גם על שותפו, הנהג בתאונה של יהודית, ולכן בטופס ההצעה, עובר לחוזה הביטוח ענה "כן" על שתי שאלות מפורשות: "האם ינהג ברכב נהג אשר גילו פחות מ-24 שנה"? ו"האם ינהג ברכב המבוטח נהג בעל רשיון נהיגה מתאים פחות משנה אחת?".

חברת הביטוח טענה בדיעבד כי שאלות אלו והתשובות עליהן אינן מתייחסות למבוטחים עצמם אלא לנהגים אחרים מלבד המבוטחים .

ביהמ"ש פסק :  ככלל נתונה הרשות בידי חברת הביטוח שלא לקבל את ההצעה במלואה וגם אם הייתה דו משמעות בפרשנות טופס הצעת הביטוח, הרי שחברת הביטוח הייתה ערה לרצונם של המבוטחים (דהיינו ביטוח גם למי שלא מלאו לו 24 שנה והרשיון ניתן לו לפני פחות משנה). משכך היה זה מחובתה להסביר את הדבר למבוטחים ולהזהירם על השינוי היסודי שבין היקף הצעתם לבין היקף הביטוח ועל כך שאינם מקבלים את הביטוח שביקשו וזאת מכח ההגינות האלמנטארית ובפרט כשמדובר כאן בחוזה " UBERRIMAE FIDEI " . למעשה נקבע שעיקרון ת"לס' 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) חל על חברות הביטוח ורואים את מה שנאמר בהצעה כמחייב:  " בכך שנפרש את החוזה כפי שהוא, כצרכן "ואיש קטן", רשאי היה להבינו". ההצעה היא חלק מחוזה הביטוח מהטעם שבראש כל פוליסה כתוב ש"ההצעה מהווה חלק בלתי נפרד של חוזה זה או של פוליסה זו". ולכן הפרשנות תהיה לטובת המבוטח.

עא 92 / 4819 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר מט (2) 749

חברת הביטוח אינה יכולה לנקוט דרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה דמי ביטוח, ושמאל דוחה, קרי כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה.

העובדות : המשיב ביטח את משאיותיו אצל המערערת דרך המערער 2 (סוכן הביטוח). הפוליסות הוכנו ע"ס פוליסות קודמות בחברת הביטוח הקודמת ולא ע"פ טופס הצעת הביטוח. לא נאמר למשיב שתשלום התגמולים לפי אחת הפוליסות החדשות מותנה בקיום אמצעי מיגון מסוג "ביטכונית". המשיב מיוזמתו התקין במשאיות אמצעי מיגון אחרים מסוג "רב בריח" וכך גם הוצהר בפוליסה. שתי המשאיות נגנבו. המערער 2 הודיע למשיב כי יקבל את תגמולי הביטוח. ע"ס זה נטל המשיב הלוואה ע"מ לרכוש משאית חדשה. 3 חודשים מאוחר יותר הודיעה המערערת 1 למשיב שהיא מסרבת לשלם לו כי לא התקין את אמצעי המיגון המסוימים המוזכרים בפוליסות. המשיב תבע לקבלת התגמולים, לפיצויי הסתמכות ועוגמת נפש. המחוזי פסק לו רק את תגמולי הביטוח. מכאן הערעור.

ביהמ"ש העליון פסק :

·   שיקולים לפרשנות הפוליסה : כוונת הצדדים, איזון וסבירות בין ההגנה מהנזק ובין מידת המחויבות לאחריות, יחסי כוחות בלתי שווים – הגנה על הצד החלש (פרשנות מחמירה על המבטח), פרשנות נגד המנסח (לרבות תניות הפטור).

·   הגנה על הצד החלש : אין מייחסים לרצון הצדדים גבולות רחבים ואין לראותם כשווים בהתחקות אחר אומד דעתם בזמן מפגש הרצונות, 18 הוראות כופות בחוק החלות על כל חוזה ביטוח, ו-28 הוראות שניתן להתנות עליהן רק לטובת המבוטח או המוטב.

–           במקרה דנן : ההצהרה על קיום אמצעי המיגון של "רב בריח", אינה מתנה על חובת הפיצוי. אילו התכוונה המבטחת למיגון אחר, היה עליה לטרוח ולהגדירה בפוליסה.

–           במקרה דנן : המשיב הוא אדם פשוט, אין איזון בינו לבין חברת הביטוח, ויש לראותו כצד החלש בעיסקה.

–           במקרה דנן : לא רק שלא הייתה בפוליסה הבלטה מיוחדת של חובת השימוש במיגון מסויםכמתחייב מס' 3 לחוק, להבדיל מהמיגון שננקט למעשה ושנכתב ע"י הצדדים שמוסכם ומוסדר שיש ברכב מיגון כאמור, שלא הייתה למשיב אפשרות אובייקטיבית ללמוד על קיומם של סייגם כלשהם בסמוך לנושאים הנגועים להם, כחלופה להבלטה.

חובת ת"ל של המבטח :

·   חובת המבטח להפנות את תשומת לב המבוטח לסייגים לחבות מבטח, לתנאי החוזה והשלכותיהם ,דהיינו הפניה אפקטיבית של תשומת הלב, ולא להותיר את המבוטח בערפל לגבי זכותו לתגמולי הביטוח, במיוחד כאשר על המבוטח מוטלת חובת "עשה", וכאשר לא קיימת הצעת ביטוח עובר לכריתת חוזה הביטוח. נוכח אופיו של חוזה הביטוח, מוטלת על המבטח חובת הסבר מפורטת של היקף "הסיכון", יותר מאשר זאת המוטלת על מוכר בעיסקת מכר רגילה. חובה זאת נגזרת גם מעקרון תום הלב החל על חוזי הביטוח. חוזה ביטוח מחייב חובת גילוי מרבית. עקרון גילוי הלב הוא הדדיונדרש גם מהמבוטח (מצג שווא, הסתרת מידע).

–           במקרה דנן : לא הייתה הצעת ביטוח, ועריכת הפוליסה לקתה בחסרים רבים והמבוטח לא הוחתם עליה. העובדה שאחת הפוליסות לא הייתה מצויה ביד המשיב עד קרות מקרה הביטוח מהווה הפרה של סעיף 2(א) לחוק שכן כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח, יחולו הוראות חוזה הביטוח שהופקד ביד המפקח על הביטוח וזאת בהיעדר הסכם אחר (שלא היה בין הצדדים).

·   ס' 27 לחוק קובע את חובת התשלום של המבטחבתוך 30 יום מיום שהיה בידי חברת הביטוח המידע הדרוש לבירור חבותה או מיום הגשת התביעה, באותם מקרים שאינם שנויים במחלוקת בת"ל. ע"מ להראות שהמחלוקת הינה בת"ל, די שחברת הביטוח תציג טעם ענייני ואמיתי לסירובה, אחרת יחשב השימוש בהליך המשפטי כאמצעי עיכוב התשלום והתשת המבוטח כחוסר ת"ל.  

–           במקרה דנן : גם אם נדחו חלק מטענות המערערים, אין מדובר כאן במקרה שאינו שנוי במחלוקת בת"ל. חובת תום הלב חלה גם בשלב המימוש של החבות החוזית. לפיכך, חברת הביטוח צריכה לעשות ככל שביכולתה שלא להותיר את המבוטח בחוסר בהירות באשר לגורל התגמולים שאותם הוא מצפה לקבל. היה מצג של המערער 2 שפעל בדידן זה כשלוח המערערת 1, ולפיו תגמולי הביטוח ישולמו תוך זמן קצר, ועל סמך מצג זה נטל המשיב הלוואה מהבנק לקניית משאית חדשה, ואלמלא זנח המשיב טענה זאת במפורש במהלך הדיון, יכול היה לזכות בפיצויים בגין הסתמכות.מעמדו המשפטי של סוכן הביטוחשיווק הביטוח – חשיבות כלכלית וחשיבות משפטית

הרעיון השיווקי של נושא הביטוח הוא בראש ובראשונה בעל חשיבות כלכלית. החשיבות המשנית היא החשיבות המשפטית. גם בפרקטיקה מתייחסים לחשיבויות אלו בהתאם בכך שמדברים בשפה "כלכלית" – "מכירת וקניית ביטוחים", ולא בשפה "משפטית" – "כריתת חוזי ביטוח". הדבר נובע מהעובדה שתחשיבי הפרמיות, חישובי האקטואריה של המאורעות המבוטחים, שווי התביעות התלויות ועומדות (אותן יש לחברת הביטוח אינטרס להפחית) – כל אלו הן נושאים כלכליים.

קיימות מס' שיטות שיווק. בנקים למשל משווקים את שירותם בשיטת הסניפים, חברות גז משווקות את מוצריהן ע"י מפיצים. בחירת מתווכים(סוכנים) לתחום עסקי הביטוח הוא בסופו של דבר כאמור שיקול כלכלי.שתי דרכים לשווק את שירות הביטוח לצרכן

1.       שיווק ע"י אנשי ביניים ("הסוכנים" – Intermediary ) : אנשים אלו מקבלים עמלות המשולמות להם פיסית ע"י חברות הביטוח אך בפועל משלם אותם המבוטח במסגרת פרמיית הביטוח (דמי ביטוח לסוכן). הרעיון בצורת שיווק זו היא לשווק את מוצר הביטוח ע"י בעלי מקצוע היכולים להסביר ללקוח הפוטנציאלי מהם הסיכונים שאותם צריך לבטח, באיזה עלויות וכיו"ב. המדובר בייעוץ מקצועילכל דבר. מבחינה כלכלית היישום כרוך בהוצאה הן של המבוטח והן של המבטח. המבטח צריכה לשלם לסוכן את ע"פ " תפוקה". הוצאות הסוכן מתועדות בדפי התפוקה שלו ועל פיהם הוא מקבל את הבונוסים מחברת הביטוח. ככלל קיימת סיבה היסטורית לשימוש בסוכנים כבמתווכים לצורך עסקי הביטוח.

2.       שיווק ישיר (שלא באמצעות סוכנים): סוג זה של ביטוח התפתח בארה"ב לאחר מלחמת העולם הראשונה. חסרונותיהםמבחינת חברות הביטוח הם בצורך להעסיק כח אדם בחוזי עבודה של עובדי חברה, הבאים בקשר עם הלקוחות, כאשר הלקוחות הם אלו שמגיעים אל החברה ולא להפך. כמו כן לעובדים יש זכויות סוציאליות בהיותם עובדי חברה. לעומת זאת היתרונותהם חיסכון בעמלות התשלום לסוכן. חשוב לציין כי מבחינת המבוטח עצמו גובה הפרמיות, בין אם הביטוח נעשה ע"י סוכן או בין אם בשיווק ישיר, הוא בדר"כ זהה. כאשר הביטוח לא מחייב התייעצות מיוחדת ניתן לעשותו באופן ישיר. לדוגמא: ביטוחי רכב (קיימים תעריפים, הצעות ביטוח), ביטוח הדירות שהתפתחו בשלב מאוחר יותר, ביטוחי משכנתאות. לעומת זאת ביטוח חיים אינו מסוג הביטוחים היכולים לפעול במסגרת שיווק ישיר.

יתרון סוכן הביטוח אל מול ביטוח ישיר :

נקודת המוצא היא שהסוכן הינו אדם מקצועי [2]. הרעיון בפניה לסוכן ביטוח היא שיש למבוטח כתובת שאמור להסביר לו מה לעשות וכיצד לפעול כאשר מתעוררת בעיה. מבחינה תיאורטית הסוכן אמור להיות מקצועי ומיומן ואמור להסביר ולהציע את הטוב ביותר עבור הלקוח, במיוחד בביטוחי חיים: בירור גיל, מקצוע, נכסים, סכום הביטוח, סוג התוכנית וכיו"ב. ישנה גם גישה לא מופרכת שמבחנו האמיתי של סוכן הביטוח הוא ביישוב התביעה. הוא מתפקד למעשה כ"שתדלן" עבור המבוטח אל מול חברת הביטוח. פעולה לסילוק שתדלנות איננה פעולה משפטית ע"פ חוק הכשרות ולכן הדבר לגיטימי. אין בנמצא נתונים לגבי חלוקת השוק בין ביטוח ישיר לביטוח באמצעות סוכנים מחשש להשפעה על קהל היעד.1.1         סוכן הביטוח – מתווך אל מול שלוח

קיימות מס' " מסגרות משפטיות" לסוכן הביטוח :

1. ס' 32 בחוק חוזה ביטוח – מעמדו של סוכן הביטוח כמתווך.
2. חוק השליחות (ס' 1-2) ודיני השליחות(ס' 33-36 לחוק חוזה הביטוח) – מעמדו של סוכן הביטוח כשלוח.
3. תחולת עיקרון ת"לעל סוכן הביטוח מכח דיני חיובים.
4. מסגרת נוספת היא הסייגים להתניה: ע"פ ס' 39(א) לא ניתןלהתנות על ס' 33(ב), 34, 35. ע"פ ס' 39(ב) ניתן להתנות רק לטובת המבוטח או המוטב בלבדעל ס' 31 לחוק חוזה הביטוח.

חוק ה שליחות תשכ"ה 1965

1. השליחות ונושאה

(א) שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי.

(ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית.

2. דין השליחות

שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח.

3. הקניית השליחות וצורתה

(א) השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם.

36. תחולת חוק השליחות

על שליחות כאמור בסעיפים 33 עד 35 יחולו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965, בשינויים המחוייבים.

הסוכן יכול להיות גם עצמאי וגם שלוח (וגם מבצע עבודתו עבור חברת הביטוח בקבלנות). המצב המשפטי בין הסוכן לבין חברת הביטוח לענין זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות וכלפי אחרים, נקבעת בין היתר עפ"י מעמדו המשפטי של הסוכן [3].
ס' 32 – הגדרת סוכן הביטוח כמתווך

32. הגדרה

בסימן זה, "סוכן ביטוח" – מי שעוסק בתיווךביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים.

ס' 32 מגדיר את סוכן הביטוח כמי שעוסק בתיווךביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים ולפיכך חלים עליו דיני התיווך. התיווך הינה פעולה פיסית גרידאואינה משנה את זכויותיו וחובותיו של מי מהצדדים בשל פעולות המתווך. פעולת התיווך של סוכן הביטוח בין מבטח למבוטח היא שירות הניתן ע"י הסוכן לכל אחד משני הצדדים שהוא מתווך ביניהם. הסוכן מספק שירות לחברות-הביטוחבכל מקרה שבו נוצר בתיווכוחוזה-ביטוח בין מבטח למבוטח ובכל מקרה שבו הוא גובה מהמבוטח את הפרמיה עבור המבטח. כספי הפרמיות המשתלמים לידי הסוכן ונשארים בידיו תקופות מסויימות תוך מתן אפשרות להשתמש בהם עד להעברתם למבטחים, מגיעים אליו כתוצאה ועקב היחסים העסקיים שבינו לחברות-הביטוח, כתוצאה מהשירות המסופק על-ידו לחברות-הביטוח [4] .הבעיה המושגית: ס' 32 אל מול ס' 33-35 לחוק חוזה הביטוח

–           בהמשך הפרק, בס' 33-35, מוגדר מעמדו של הסוכן כשלוח. קיים שוני בין מעמדו של הסוכן כמתווך ובין מעמדו כשלוחע"פ חוק השליחות: סימן ו' לפרק א' לחוק קובע בכל הקשור למערך היחסים המשולש (מבטח – מבוטח – סוכן ביטוח) את מעמדו של סוכן הביטוח כשלוחשל המבטח ביחס לכריתת חוזה (ס' 33(א)), חובת הגילוי (ס' 33(ב)), קבלת דמי הביטוח (ס' 34) ומתן הודעות (ס' 35). יש כאן למעשה התנגשות ס' 32.

באנגליה פתרו את הבעיה המושגיתע"י הגדרת סוכן הביטוח כ- Intermediation(איש ביניים בין המבטח למבוטח). באנגליה כיום יש הבחנה טרמינולוגית כאשר הסוכן הוא שלוח של חברת הביטוח– insurance agentלעומת המצב שבו הסוכן הוא שלוח של המבוטח– broker(אין קשר לחברת הביטוח).

–           שליחות הינה מתן הרשאה של השולח לשלוח לביצוע פעולות מסוימות . פעולות (מעשים ומחדלים) של השלוח כלפי / מול צד ג' משנות לכן מתוקף מתן ההרשאה את הזכויות והחובות של השולח, להבדיל מתיווך. המגמה היא לחייב את השולחבגין ידיעתו וכוונתו של השלוח . חוק השליחות מבחין בין פעולה משפטיתלפעולה מטריאלית-פיסיתשאיננה משנה את זכויות הצדדים ואיננה מחייבת. השליחות מוקנית בכתב או בע"פ(ס' 3 לחוק השליחות).ס' 33- שליחות לעניין החוזה וס' 8 לחוק השליחות

33. שליחות לענין החוזה

(א) לענין המשא ומתןלקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אםפעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב.

(ב) לענין חובת הגילויבכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח.

• 33(ב) – לפי ס' 39(א) – הסעיף לא ניתן להתניה.

8. נאמנות וחובות השלוח

קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות

השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו:

(1) יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו;

(2) לא יהא שלוח של שליחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו;

(3) לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;

(4) לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח;

(5) לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח

ובין טובתו שלו או של אדם אחר.

ס' 33(א) דן בשתי סיטואציות בהן מצבו המשפטי של סוכן הביטוח מוגדר כשלוח:

1.       המו"מ לקראת כריתת החוזה – סוכן הביטוח הוא שלוח של המבטח. יש אפשרות להתנות על הרישא ע"י מצב של "היפוך שליחות" (זולת אם…) ואז המשמעות היא שהסוכן הוא שלוחו של המבוטח. ס' 1 לחוק השליחותקובע כי מו"מ איננו פעולה משפטית [5], אולם ס' 33(א) יוצר חריג לחוק השליחות וקובע את ההפך. לפיכך, מכח ס' 8 לחוק השליחות, הסוכן חב בחובת הנאמנות כלפי השלוח (חברת הביטוח) ולכאורה הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים אל מול האינטרסים של צד ג' (המבוטח) ואף אל מול האינטרסים שלו עצמו (פרמיה גבוהה משמעותה עמלה גבוהה). בפס"ד פנידר נ' קסטרו(ר' בהמשך) נקבע שחובת הנאמנות של הסוכן מסויגת מפני עיקרון ת"ל בשלב המו"מ. בפס"ד איילון נ' נעמט(ר' בהמשך) נקבע שסוכן הביטוח חב חובת נאמנות למבוטח במצב של היפוך שליחות במו"מ (המבחן: מי שחותם על מסמך חזקה שמבין את משמעותו ונפקותו) הגם שלא נכרת חוזה והמבטחת פטורה כדין.

2.       כריתת החוזה –  סוכן הביטוח הוא שלוח של המבטח. יש אפשרות להתנות על הרישא ע"י מצב של "היפוך שליחות" (זולת אם…) ואז המשמעות היא שהסוכן הוא שלוחו של המבוטח.

ס' 33(ב) דן בסיטואציה השלישית בה מצבו המשפטי של סוכן הביטוח מוגדר כשלוח:

3.       חובת הגילוי –  סוכן הביטוח הוא שלוח של המבטח לעניין ס' 6,7 לחוק. איןאפשרות להתנות על הרישא ע"י מצב של "היפוך שליחות" (זולת אם…). לעניין זה מיוחסת לסוכן הביטוח גם ידיעתה וכוונתהשל חברת הביטוח כאמור בס' 2 לחוק השליחות.

מדוע אין אפשרות למצב של היפוך שליחות בס' 33(ב) :

קיים קושי בייחוס ידיעתו של הסוכן למבוטח . הדבר הביא לפסיקה רבה של הפרת חובת גילוי בהם היה מעורב הסוכן מכיוון שחברות הביטוח דחו תביעותבשל מעשי הסוכנים ומחדליהם. כתוצאה מכך התערב המחוקק וקבע שלעניין חובת הגילוי סוכן הביטוח יהיה תמידשלוחה של חברת הביטוח וידיעתו כידיעת חברת הביטוח (ר' סייגים להתניה בס' 39(א) לחוק). כלומר לא השם קובע ("סוכן", "מתווך", "שלוח") אלא פעולת האדם.

לדוגמא : המבוטח ממלא טופס הצעת ביטוח ומציין שאין לו תביעות קודמות. סוכן הביטוח, מהכרות אישיתעם המבוטח יודע כי למבוטח יש תביעות קודמות. האם ניתן לייחס למבוטח את ידיעת הסוכן בשל הכרות אישית זו? ס' 33(ב) קובע שלא ניתן.

הקושי באי האפשרות להתנות על סעיף 33(ב) :

ניתן לומר שס' זה מרוקן מתוכן את כל עיקר הנפקות של דיני השליחות שכן הידיעה והכוונה של הסוכן לעניין חובת הגילוי ע"פ ס' זה מיוחסים תמיד לחברת הביטוח. ברם, במצב של היפוך שליחותבסעיפים האחרים, למשל בס' 33(א), לעניין המו"מ, הידיעה והכוונה של סוכן הביטוח צריכים להיות מיוחסים למבוטחולא למבטחת. אולם ס' 39(א) קובע שלא ניתן להתנות על ס' 33(ב) שהוא הסעיף המהותי ומשכך בפועל נשאר הסוכן שלוחו של המבטח. לכן יש כאן ניגוד עניינים לא פתור.

הערה : חובת הגילוי מיוחסת ל"עובדות הנכונות". ס' 33(ב) לא יחול במצב של קנונית הסוכן עם המבוטח כנגד המבטחת או במצב של חוסר ת"ל. במקרים אלו לא מיוחסים מעשי הסוכן ומחדליו למבטחת.

דוגמאות למצבים של ידיעה וכוונה של סוכן הביטוח :

1.       הרכב של המבוטח עשה תאונה והמבוטח לא הגיש תביעה. מקרה זה, שלא הוגשה תביעה, הסוכן לא יודעעל התאונה וגם לא צריך לדעת.

2.       למבוטח יש 2 רכבים כאשר לאחד מהם פרמיה גבוהה יותר. הרכב עם הפרמיה הנמוכה עשה תאונה. יקבל תגמולים ע"פ הרכב עם הפרמיה הגבוהה כי הרכב הולך אחרי אישיות הנהג(המבוטח). כלומר כאן ידיעת הסוכן מסתכמת באישיות הנהגולא באיזה רכב עשה את התאונה.

3.       מבוטח ממלא בטופס הצעת הביטוח תשובה שלילית על שאלה שנשאל. עשה זאת בהיסח הדעת ולא בכוונת מרמה. הסוכן יודע כי התשובה חיובית. הוצאה פוליסה. ידיעתו האישית של הסוכן מיוחסת למבטח. לא ניתן להתעלם מהידיעה האישית של הסוכן ויש "קפיצה" לחברת הביטוח בשל חובת הגילוי ע"פ ס' 33(ב).ס' 34- שליחות לעניין דמי הביטוח

34. שליחות לענין דמי הביטוח

לענין קבלת דמי הביטוחנחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אםהודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן.

• ס' 39(א) – הסעיף לא ניתן להתניה.

ס' 34 דן בסיטואציה הרביעית בה מצבו המשפטי של סוכן הביטוח מוגדר כשלוח:

4.       שליחות לעניין דמי הביטוח –  סוכן הביטוח הוא שלוח של המבטח. יש אפשרות להתנות על הרישא ע"י מצב של "היפוך שליחות" (זולת אם…) ואז המשמעות היא שהסוכן הוא שלוחו של המבוטח. השליחות כאן נועדה לפתור את אותם מצבים אבסורדיים בהם המבוטח יעביר כסף לסוכן וחברת הביטוח תטען "לא קיבלתי". היא לא יכולה לטעון זאת אם הסוכן הוא שלוחה.ס' 35, ס' 37 – שליחות לעניין מתן ההודעות

35. שליחות לענין מתן הודעות

לענין מתן הודעותשל המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אםהודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר.

37. מתן הודעות

(א) הודעה של המבטח למבוטח או למוטב תינתן לפי מענם האחרון הידוע למבטח.

(ב) הודעה של המבוטח או של המוטב למבטח תינתן, לפי ברירת המודיע, למבטח לפי מען מקום עסקיו, לסוכן הביטוח כאמור בסעיף 35, או לאדם אחר בישראל שמענו צויין בפוליסה או שהמבטח הודיע להם עליו בכתב.

(ג) לא היה למבטח מקום עסקים בישראל וגם לא ניתן מען של אדם אחר בישראל, אין המבטח זכאי להסתמך על כך שלא ניתנה הודעה של המבוטח או של המוטב, או על שניתנה באיחור.

• ס' 35 – לפי ס' 39(א) – הסעיף לא ניתן להתניה.
• ס' 37 – לפי ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

ס' 35 דן בסיטואציה החמישית בה מצבו המשפטי של סוכן הביטוח מוגדר כשלוח:

5.       שליחות לעניין מתן ההודעות – סוכן הביטוח הוא שלוח של המבטח. כאן מתבטא אופיו של חוזה הביטוח כעיסקה נמשכת(להבדיל מחוזה המכר שמסתיים עם אספקת הסחורה). ההמשכיות באה לידי ביטוי ע"י מסירת ההודעות הדדיות בין המבטח למבוטח. יש אפשרות להתנות על הרישא ע"י מצב של "היפוך שליחות" (זולת אם…) ואז המשמעות היא שהסוכן הוא שלוחו של המבוטח. מצב היפוך השליחות כאן מתבטא ע"י שליחת ההודעות למען אחרמהמען המצוין על גבי הפוליסה, כאשר חברת הביטוח מודיעה על כך. כלומר כאן לחברת הביטוח יש שליטה על היפוך השליחות והיא זו שקובעת את הברירה.  

שליטתה של חברת הביטוח בהיפוך השליחות ע"פ ס' 35 לא מתיישב עם האמור בהוראה הכללית בס' 37(ב) הקובעת כי ההודעה תינתן ע"פ ברירת המודיע(כלומר המבוטח). לדעת המרצה ס' 37(ב) גובר על ס' 35 במקרה זה מכיוון שבס' 39(ב) נאמר כי לא ניתן להתנות על ס' 37(ב) אלא לטובת המבוטח.

הערות :

·   חוק השליחות וחוק חוזה הביטוח אינם מסדירים את מלוא היחסים בדיני החיובים . הוראות אלה עדיין לא מוציאות מתוכן הוראות לגבי רשלנות, הפרת חוזה וכיו"ב (דיני חוזים, דיני נזיקין ושאר דיני החיובים האחרים).

·   לגבי סיטואציות שאינן מוסדרות בס' 33-35 התשובה תינתן ע"פ נסיבות כל מקרה ומקרה. הדבר לא מוסדר בחוק ויקבע לפי דיני התיווך, דיני השליחות ודיני החוזים. בפס"ד אריה נ' סברא(אין סיכום) נאמר כי שליחות נקבעת לפי מצב עובדתי שלפיו נקבע אם יש שליחות ומטעם מי.

ע א 99 / 249 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נעמט אפריים [פדאור (לא פורסם) 01 (6) 279]

הפרת חובת הנאמנות של הסוכן ותוצאותיה במצב של היפוך שליחותהגם שבוטלה ההצעה

המבחן להיפוך שליחות – חתימה על מסמך

העובדות : שלושה ערעורים על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בהם חויבו "שחם" וסוכן הביטוח מטעמה יצחק גושן ששימש כשלוחה (שניהם יחד: הסוכן) לפצות את אפרים נעמט (הנפגע) בגין הפרת חובת הנאמנות כלפיו במסגרת יחסי השליחות ביניהם. כ"כ חויבה "איילון", מבטחת האחריות המקצועית של הסוכן, לשפות את הסוכן על סכומים שחויב בתשלומיו לנפגע. על פס"ד ערערו הנפגע, הסוכן ואיילון.

הנפגע חתם על טופס "הצעה לביטוח חיים" של "מנורה" בפני מתלמד של סוכן הביטוח (להלן: המתלמד), שהיתה אמורה להיות מועברת למנורה. "שחם" שימשה כחתם של מנורה וכנציגת מנורה. בהצעה המקורית הופיע סעיף הקובע שהסוכן יהא מעתה שלוחו של הנפגע ולא של מנורה (היפוך שליחות). משנוכח גושן לדעת שהפרמיה לא מכסה את סכומי הביטוח שבהצעה המקורית, תיקן הוא על דעת עצמו ומבלי לגלות לנפגע, את סכומי הביטוח ואת מועד תחילת הביטוח (ההצעה המתוקנת). מנורה קיבלה מהסוכן את שנשלח ושלחה חזרה קבלה בציינה כי "אין היא מהווה ראיה לתוקף הביטוח". הוראת הקבע לא מומשה. מנורה נתבקשה ע"י הסוכן שלא להנפיק את הפוליסה עקב ביטול ההצעה מצד הנפגע וכן נתבקשה להחזיר את הפיקדון ע"ש הנפגע. בעקבות זאת הוחזר הפיקדון לסוכן.

ב-9.8.93 ארעה ת"ד בה נפצע הנפגע קשה. הוא פנה למנורה בתביעה לקבלת סכומי הביטוח המגיעים לו בגין התאונה ע"פ ההצעה המקורית. תביעתו נדחתה בטענה כי לא נכרת חוזה ביטוח ולא הונפקה פוליסת ביטוח. אז התברר לנפגע כי הוכנסו שינויים בסכומי הביטוח ובתאריך תחילת תחולתו שבהצעה המקורית; כי הסוכן הודיע למנורה על ביטול ההצעה; וכי לא הונפקה ע"י מנורה פוליסת ביטוח.בעקבות זאת הגיש הנפגע תביעה נגד מנורה והסוכן בה תבע את סכומי הביטוח כפי שננקבו בהצעה המקורית. לטענתו, נכרת חוזה ביטוח בין מנורה ובינו והיא חבה כלפיו, באשר הסוכן הוא סוכן של מנורה ולא סוכנו שלו, משום שבחותמו על תנית שינוי השליחות לא הבין את מהותה ומשמעותה. מכאן, שכל הודעות הביטול שנשלחו ע"י הסוכן למנורה היו חסרות תוקף כלפיו. לחלופין טען, כי גם אם הסוכן היה שלוחו, נכרת חוזה ביטוח בטרם בוטלה ההצעה. עוד ולחילופין טען, כי אם לא נכרת חוזה ביטוח, הרי שהסוכן אחראי כלפיו עקב הפרת חובת הנאמנות שהוא חב לו כשלוחו. מנורה שלחה הודעת צד ג' נגד הסוכן והסוכן שלח הודעת ג' נגד המתלמד, נגד מנורה ונגד איילון .

ביהמ"ש פסק :

·   ראיית סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח ע"פ הרישאשל ס' 33(א) מעניקה למבוטח הפוטנציאלי יתרון בכך שהחברה והסוכן מהווים גוף אחד ומעשי הסוכן מחייבים את המבטח. עם זאת מאפשר החוק למבוטח לעשות את הסוכן שלוחו וזאת ע"פ דרישה בכתב מצידו. בענייננו קיימת דרישה כזו בכתב.בכך מתקיים הסיפאשל ס' 33(א). בהקשר זה יוער, שס' 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים פוטר מתחולת החוק "תנאי התואם תנאים שנקבעו בחיקוק". מכאן, שתנית שינוי השליחות נעשתה במסגרת המותר ע"פ החוק ובצורה ברורה ובולטת ועם חתימת הנפגע על הדרישה האמורה, הפך הסוכן לשלוחו וחדל להיות שלוחה של מנורה. אמירה בעלמא לפיה לא הבין הנפגע את משמעות התניה עליה חתם אינה מספקת ע"מ לבטל את מחויבותו ע"פ אותה חתימה.

·   הסוכן הוסמך ע"י הנפגע לנהל את המו"מ לקראת כריתת החוזה ולעניין כריתת חוזה הביטוח. אכן, בפעולת ביטול ההצעה לא פעל הסוכן לטובת האינטרסים של הנפגע. עניין זה נבחן במישור היחסים שבין השלוח (הסוכן) והשולח (הנפגע)ואין בכך כדי לפגוע בביטול הצעת הביטוח שנשלחה למנורה ע"י הסוכן.

·   הפרת חובת הנאמנות של הסוכן ותוצאותיה : הסוכן היה שלוחו של הנפגע ומשכך חב לו בחובת הנאמנות (ס' 8(1) לחוק השליחות). מטעם זה אחראי הסוכן כלפי הנפגע וחייב לפצותו על הנזק שנגרם לו.

–           במקרה דנן הופרה החובה ע"י הסוכן כלפי הנפגע מ-3 סיבות : 1.שינוי הסכומים והתאריך שעל ההצעה המקורית מבלי להודיע על כך לנפגע ומבלי לקבל לכך את אישורו. 2. ביטול ההצעה ע"י הסוכן שלא על דעתו של הנפגע וללא ידיעתו של הנפגע. 3. אי מסירת הודעה לנפגע כי הוא איננו מבוטח בביטוח כלשהו על אף שבמשך תקופה של מספר שבועות לפחות היה לסוכן ברור כי לא הונפקה פוליסה לנפגע ולא עומדת להיות מונפקת כזו בעתיד.

–           ההודעות לצד שלישי : 1.   נדחתה ההודעה למנורה: בפעולת ביטול ההצעה עניין זה נבחן במישור היחסים שבין השלוח והשולח ואין בכך כדי לפגוע בביטול הצעת הביטוח שנשלחה למנורה ע"י הסוכן. משבוטלה ההצעה ולא קדם לה קיבול, ממילא לא נכרת חוזה ואין מקום לדון בשאלת ביטול החוזה שלא השתכלל כלל. מכאן שבדין נדחתה תביעת הנפגע כנגד מנורה. 2. נדחתה ההודעה למתלמד: הסוכן נושא באחריות שילוחית מלאה לפעולותיו ומחדליו של המתלמד. וכל שנעשה על ידו נעשה על דעתו של הסוכן. 3.התקבלה ההודעה לאיילון (חייבת באחריות): גם אם הביטוח לא כיסה רשלנות של מתמחים או אחריות שילוחית של הסוכן בגין רשלנות כזו, די באחריותו הישירה של הסוכן (גושן) על מנת להכניסו לגדר האחריות המכוסה ע"י הפוליסה שהוצאה ע"י איילון.

·     סיכום לעניין החבות: לא השתכלל חוזה ביטוח בין הנפגע לבין מנורה ומנורה אינה חבה כלפיו וגם לא כלפי הסוכן; הסוכן חב כלפי הנפגע עקב הפרת חובת הנאמנות כשלוחו ורשלנות מקצועית כסוכנו; איילון חבה כלפי הסוכן מכוח הפוליסה שהוציאה.

דנ 81 / 7 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בעמ נ' דוד קסטרו לז (4) 673

יחסי הגומלין בין חובת ת"ל של שלוח לצד ג' לעניין חובת הגילוי כצד למו"מ, לבין חובת הנאמנות לשולח מכח דיני השליחות

העובדות : העותר 2, מהנדס וקבלן בניין, הבטיח למשיב להשיג לו דירת מגורים. העותר 2 ניהל את עסקי קבלנות הבניין שלו באמצעות העותרת 1 – חברה פרטית, שהעותר 1 ואשתו היו בעלי מניותיה. המשיב והעותר 2 חתמו על זכ"ד כשהעותרת 1 הופיעה בו כמוכרת והמשיב כקונה. לפי זכ"ד התחייבה העותרת 1 למכור למשיב דירה, המשיב שילם את כל התשלומים שחויב בהם בזכ"ד לפקודת העותרת 1. העיסקה נכשלה, משום שהחלקה לא הייתה שייכת כלל לעותרים, והם לא גילו זאת למשיב. העותרת 1 נכנסה להליכי פירוק, שבמהלכם אושר הסדר פשרה, לפיו יקבלו הנושים הבלתי מבוטחים לסילוק תביעותיהם 15% מסכום תביעותיהם בלבד. טענת המשיב, שההסדר לא חל על תביעתו, נתקבלה במחוזי, שפסק למשיב את השבת כספו בצירוף פיצויים על נזקיו. החיוב הוטל על העותרים ביחד ולחוד. ערעור העותרים נדחה העליון, שקבע כי העותר 2 חב פיצויים למשיב לפי ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), אע"פ שלא היה צד לחוזה שנערך לבסוףבין המשיב לבין העותר 1.על נקודה זו נסב הדיון הנוסף.

בית המשפט העליון פסק :

·   חובת ת"ל במו"מ לקראת כריתתו של חוזה, לפי ס' 12(א) לחוק החוזים : חלה על כל אדם, הנוטל חלק במשא ומתן האמור, בין אם הוא מנהל את המשא ומתן כדי לכרות את החוזה בשמו שלו ובין אם לאו, היינו גם כאשר הוא איננו אלא שלוחם של אחרים.

·   בין אם המו"מ מבשיל לכדי חוזה ובין אם לאו, קמה זכות לפיצוייםמכח ס' 12(ב) למי שנפגע בשלב המו"מ בשל כך שהצד השני לא נהג בת"ל כמתחייב ע"פ ס' 12(א). אחריות זו היא בעלת יסודות קוגנטייםוכל הגורס כי היה פטור ממנה – עליו הראיה.

·   מיהו "צד" לפי 12(ב) : צד למו"מ אוצד לכריתת החוזה.

·   מהי הפרת ת"ל : מחדל, אי-גילוי עובדות שהיה מקום לצפות שיגלה אותן(מסירת פרטים יזומה של מידע חיוני לנמצא במו"מ – חובת נקיטת פעולה אקטיבית של גילוי כאשר ברור לבעל המידע במו"מ, שקיים פער ממשי בין הכוונה של הצד השני לבין מה שהוא בר-השגה על-פי המצב המשפטי והעובדתי לאמיתו), הפרת חובת היושר וההגינות ע"י מנהל שפועל מטעם תאגיד, מעשה עוולה אותו עשה שלוח עקב שליחותו כלפי צד ג'.

דוגמא : כאשר קונה מנהל מו"מ עם מי שמציג עצמו כמוכר, רשאי הוא להניח, שהמוכר הוא בעל הסמכות להקנות בעלות בנכס, וכי יאיר עיניו, אם יש סייג כלשהו בשליטתו המלאה בנכס.

יחסי הגומלין בין עיקרון ת"ל לדיני השליחות :

·    המו"מ בין השלוח (העותר 2 במקרה דנן או סוכן ביטוח למשל ) לבין צד ג' (קונה, מבוטח) אינו נשלט במישרין ע"י חוק השליחות.

·   על השלוח המנהל מו"מ לכריתת חוזה (העותר 2) חל עיקרון ת"ל לפי ס' 12(א) לאמכח דיני השליחות כי אםמכח מהוראתו של החוק המסוים (במקרה של סוכן ביטוח – ס' 33(א)). משכך השלוחנושא גם באחריות לאחר תום המו"מ ע"פ ס' 12(ב) והוא "לא יצא מן התמונה" עם סיום שליחותו (בין אם המו"מ צלח או כשל). ניתן להטיל גם אחריות על השולחבין בהתבסס על דיני השליחות לפיהם פעולת השלוח מחייבת את השולח, ובין בהתבסס על הגישה, לפיה החובה לנהל מו"מ בת"ל אינה רק חובתו של השלוח אלא גם חובתו האישית של השולח, אשר בשמו ולמענו מתנהל המו"מ.

·   ס' 8 לחוק השליחות(החובה להימנע מכל פעולה הפוגעת באינטרס של השולח) צריך לסגת מפני ס' 12 לחוק החוזים(החובה לנהוג בת"ל), לרבות לעניין גילוי עובדות. הסתרת עובדה עשויה לפסול את תוקף חוזה השליחות (כולו / מקצתו), ע"פ ס' 30 לחוק החוזים.

·   ס' 8(5) לחוק השליחות: השלוח לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות : שימוש: לפי מהות השימוש וכוונת המשתמש ולא לפי התוצאות של השימוש בלבד. "שימוש לרעה": התייחסות למעשה מודע, לנסיבות בהן ער השלוח לתוצאות מעשהו.

דוגמא : אם השולח לא "שבע רצון" מהגילוי העובדתי לצד ג', אין לראות בכך שימוש לרעתו (מבחן המהות).

·   ס' 8(5) לחוק השליחות מול ס' 12 לחוק החוזים : ס' 8(5) מעצב אמת מידה שחלה על השלוח ועשויה להתיישב עם ס' 12 לחוק החוזים. אם קיימת התנגשות – עדיין לא פטור השלוח מאחריות כלפי צד ג' לפי ס' 12כי אמנם הוא לא יכול לבחור את צורת ההתנהגות לעניין המו"מ שנטל על עצמו אך הוא יכול לבחור שלא לקחת את השליחות על עצמו.

–           במקרה דנן : אי-גילוי פרט מהותי בעיסקה, שהקרקע בעיסקה, כלל איננה בבעלות המוכרת, מהווה שימוש לרעה "בידיעות או במסמכים", שבאו לידי השלוח עקב השליחות. חובת הגילוי לצד השני משתמעת במפורש מחובת ת"ל המוטלת על צד למו"מ.

עא 89 / 702 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים מה (2) 811

העובדות : המשיבה 1 היא שותפות, המחזיקה, בין היתר, מפעל, שהיה מבוטח עד למועד מסוים ע"י חברת ביטוח באמצעות סוכנות ביטוח. 3 ימים לפני תום תחולת חוזה הביטוח הוסכם בין מנכ"ל המשיבה 1 לבין אחד ממנהלי המשיבה 2, שהיא סוכנות ביטוח, על העברת הביטוח ביום פקיעת תוקפו של הביטוח הקיים למערערת. ההסכם נערך בטלפון. יום לאחר תחילת הכיסוי הביטוחי ביקש מנכ"ל המשיבה 1 מאותו מנהל של המשיבה 2 לקבל לידיו את כתב הכיסוי הזמני של המערערת, ונאמר לו רק שכתב זה עדיין אינו מוכן. יום לאחר מכן נשרף המפעל כליל, והמערערת כפרה בהיווצרותו של חוזה ביטוח כנטען. המשיבה 1 עתרה למחוזי לקבלת סעד הצהרתי בנדון. בקשת המערערת נדחתה. ביהמ"ש המחוזי הצהיר, כי נכרת בין המשיבה 1 לבין המערערת חוזה ביטוח, וכן התיר למשיבה 1 לפצל את הסעדים. מכאן הערעור .

בית המשפט העליון פסק :

בהיעדר דרישה בכתבשל המבוטח שסוכן הביטוח יפעל כשלוחו, יראו לעניין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, וזאת לאור סעיף 33(א) רישא לחוק חוזה הביטוח. במקרה דנן, גם אם ניתן לראות בדרישת הכתב בסיפא לסעיף 33(א) כדרישה ראייתית ולא מהותית, כנטען ע"י המערערת, הרי יש צורך בהוכחה חד-משמעיתשהמבוטח דרש מן הסוכן להיות שלוחו שלו לצורך המו"מ לקראת כריתת החוזה ולצורך כריתתו. בנסיבות המקרה לא רק שלא הייתה הוכחה חד-משמעית כזו, אלא שהעובדות מצביעות על כך שהסוכן הינו שלוחה של המערערת דווקא, גם מבלי להיעזר בחזקת סעיף 33(א).2          פרק א: – סימן ה' – תגמולי ביטוח

פרק ה' עוסק בהיבט פרוצדוראלי.ס' 22 – הודעה על קרות מקרה הביטוח

22. הודעה על קרות מקרה הביטוח

קרה מקרה הביטוח, על המבוטחלהודיע על כך למבטח מידלאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מידלאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו.

• לפי ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

פרשנות הביטוי " מיד" : בעוד שבחוק החוזים משמעות הביטוי "מיד" היא  "תוך זמן סביר", הרי שבס' 22 "מיד" תלוי בנסיבות מקרה הביטוח.

לדוגמא : בשריפה "הזמן הסביר" למסירת ההודעה למבטח הוא קצר ביותר (במיוחד בחורף) ע"מ שיוכל לבדוק את סימני השריפה.

לעניין זכותו של המבוטח לתגמולי ביטוח – הסעיף מנוסח בצורה כזו שמקריאתו משתמע כי "מיד" מתקשר הן לעניין קרות מקרה הביטוח והן לעניין זכותו לתגמולי הביטוח ("…על קרות מקרה הביטוח ועלזכותו לתגמולי הביטוח…"). אולם את תגמולי הביטוח יכול להגיש יותר מאוחר. ערבוב שני המונחים באותו משפט הוא מטעה.ס' 23 –  בירור חבותו של המבטח

23. בירור חבותו של המבטח

(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטחלעשות מידאת הדרוש לבירור חבותו.

(ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סבירלאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם.

• לפי ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

ס' 23(א) – פרשנות הביטוי " מיד" : חוק חוזה הביטוח מתפרש לטובת המבוטח. בעוד שס' 22 מטיל חובה על המבוטח הרי שס' 23(א) מאזן חובה זו בהטילו חובה על המבטח. להבדיל מחובת המבוטח בס' 22, שתלויה בנסיבות המקרה, הרי שחובתו של המבטח מתפרשת כאן " תוך זמן סביר".

ס' 23(ב) – " תוך זמן סביר" מוזכר במפורש.ס' 24 – הכשלה של בירור החבות

24. הכשלה של בירור החבות

(א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:

(1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;

(2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותוולא הכביד על הבירור.

(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכווןדבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר.

• ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

ס' 24 מאפשר הטלת סנקציהעל המבוטח במידה והמבטח מצליח לעמוד בנטל ההוכחהשהמבוטח לא קיים את חבותו הנדרשת כלפיו וקיום חבות זו היה מאפשר למבטח להקטין את תשלומי תגמולי הביטוח. הסנקציה היא יחסית – דהיינו תשלום מוקטן. קיים קושי רב בהוכחה של שיעורים יחסיים מכיוון שלמבטח את תעריף לסיכוני הקטנת חבויות ביחס לזמן.

הסנקציה היחסיתחלה במקרים הבאים :

1. אי-מסירת הודעה "מיידית" (ע"פ נסיבות המקרה) למבטח כאמור בס' 22 (ס' 24(א) רישא).
2. אי-מסירת מסמכים תוך זמן סביר למבטח כאמור בס' 23(ב) (ס' 24(א) רישא).
3. מעשה מכוון שיש בו כדי למנוע  מהמבטח את בירור חבותו (ס' 24(ב)).

הסנקציה לא תחולבמקרים הבאים (נטל ההוכחה על המבוטח) :

1. המבוטח קיים את חבותו באיחור בנסיבות מוצדקות – איחור, אי מסירה (ס' 24(א)(1)).
2. אי- קיום חבות זו או איחורה לא מנע מהמבטח את בירור חבותו (ס' 24(א)(2)).

לדוגמא : לסטודנט נגנבה מכונית. הוא מודיע על כך לחברת הביטוח בהודעה טלפונית ובנוסף מגיש תלונה באזור השיפוט של הגניבה הרחוק ממקום מגוריו. מקבל בקשה מהמבטחת להמצאת מסמכים תוך 21 יום (אישור תלונה וכיו"ב). עקב תקופת המבחנים הסטודנט שוכח מכך ורק לאחר 3 חודשים מתפנה להמצאת המסמכים. חברת הביטוח דוחה את התביעה בשל ההגשה באיחור. הסטודנט יטען כי הלימודים מנעו ממנו להגיש את המסמכים בזמן(ס' 24(א)(1)), וכי אי הגשת המסמכים לא מנעה מחברת הביטוח לברר את חבותהשכן הייתה קיימת תלונה במשטרה וכי ביצע את חובתו ע"י הודעה לחברת הביטוח דבר שלא מנע ממנה להמשיך לברר את חובתה בעצמה (ס' 24(א)(2)). לכאורה נראה כי יוצרים לטובת המבוטח הוראות חוק בלתי סבירות אולם על המבוטח הנטל להוכיח את התקיימות החריג– דהיינו שהלימודים מנעו ממנו את הטיפול (הגשה באיחור) ולחילופין את אי מניעתה של חברת הביטוח להמשך טיפול..ס' 25 – מרמה בתביעת תגמולים, ס' 26 – מקרה שנגרם בכוונה

25. מרמה בתביעת תגמולים

הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה- פטור המבטח מחבותו.

26. מקרה שנגרם בכוונה  

נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

• ס' 39(א) – הסעיפים לא ניתנים להתניה.

בניגוד לס' 24 המטיל סנקציה יחסית על המבוטח, הרי שבס' 25 מוטלת סנקציה מלאה– דהיינו פטור מלאמחובת התשלום מצד המבטח עם הוכחת יסוד הכוונה.

יסוד הכוונה : המבוטח יודע שבמעשהו או במחדלו הוא מכשיל או רוצה להכשיל את בירור החבות.

ס' 25 הוא שעומד במרכז התביעות בדר"כ בביהמ"ש ע"מ לפתור את המבטח. לכאורה ס' זה מחייב נטל הוכחה רב על המבטח, שלא יוכל לעמוד בה, אולם ביהמ"ש קבע שיסוד הכוונה לעניין חוזה הביטוח צריך להתפרש ע"פ הדין האזרחי ולא ע"פ הדין הפלילי (חוק העונשין), הגם שמעשיו של המבוטח נגועים במעשים פליליים (ר' פס"ד סיני נ' מגדל). יש כאן הקלה לטובת המ בטח. לפיכך די אם חברת הביטוח תוכיחמצג שווא, הסתרות, מעשים ששום מבטח סביר לא היה מבטח בגינם ע"פ ס' 6(ג) כדי שהדבר ייחשב מרמה(ר' פס"ד מנורה נ' יובלים).

לדוגמא: מבוטח נשאל בטופס ההצעה לגבי החומר שממנו עשוי הגג ("האם הגג עשוי מבטון?"). ענה תשובה חיובית בהיסח דעת שבפועל הגג היה עשוי גם מעץ. נקבע שהדבר נופל לגדר מרמה.ס' 27 – המועד לתשלום תגמולי הביטוח

27. המועד לתשלום תגמולי הביטוח

תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים.

• ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

התגמולים יכולים להיות שנויים במחלוקת בת"ל או לא שנויים במחלוקת :

1. אם אינם שנויים במחלוקת – חובה לשלמם תוך 30 יום מיום שהיה בידי המבטח המידע לברור חבותו או מיום הגשת התביעה.
2. אם שנויים במחלוקת – לא חייבת תוך 30 יום אולם חברת הביטוח צריכה להעלות טעם ענייני ואמיתי. העניין יתברר בהליך משפטי.

במצב שבו הפוליסה מורכבת וניתנת לחלוקה ס' 27 רלוונטי לביטוחי חיים בלבד ואיננו מיושם בביטוחי נזקים (שיפוי). הסיבה לכך היא לא לתת "שמן" לגלגלי התביעה בכך שבשיפוי חלק מהנזק שאיננו שנוי במחלוקת יוצר מדרון חלקלק לנזק השנוי במחלוקת. משכך טוענת חברת הביטוח שכל הנזק שנוי במחלוקת ואיננה משלמת דבר.

לדוגמא: נזק על המבנה 100 – לא שנוי במחלוקת. נזק על הסחורה הוא 200 – שנוי במחלוקת. חברת הביטוח לא תשלם על המבנה ותעדיף שכל העניין יקבע בהליך משפטי.ס' 28 – הצמדה וריבית

28. הצמדה וריבית

(א) על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית בשיעור של %4 לשנה מתום 20 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור.

(ב) חושבו תגמולי הביטוח, או חלקם, כערכם בתאריך שלאחר קרות מקרה הביטוח, יתווספו עליהם או על חלקם, לפי הענין, הפרשי הצמדה מאותו תאריך בלבד.

(ג) היה המבטח חייב להחזיר למבוטח או למוטב דמי ביטוח, יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף קטן (א) מיום היווצר החיוב.

(ד) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע חוץ או במטבע ישראלי המחושב לפי ערכו של מטבע חוץ; על תגמולי ביטוח כאמור תתווסף, מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה, ריבית בשיעור שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות באותו מטבע, שהם מפקידים אצלו לתקופה של שלושה חדשים מכספי פקדונות תושב כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע, התשל"ח-1978; שילם בנק ישראל בתקופה שמתום 30 הימים האמורים עד ליום התשלום בפועל שיעורים שונים של ריבית כאמור, תחושב הריבית המשולמת כך שלגבי כל תקופה של שלושה חדשים יחול שיעור הריבית ששילם בנק ישראל כאמור ביום הראשון של אותה תקופה.

• ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

ריבית והצמדה ניתן לבקש מיום קרות מקרה הביטוחולא מיום הגשת התביעה, כפי שמקובל לחשוב. אפשרות אחרת היא לחשב את הקרן מיום קרות האירוע עד ליום הגשת התביעה ואת הריבית וההצמדה עד ליום קבלת הכסף.ס' 28א – ריבית מיוחדת

28א. ריבית מיוחדת

מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריביתהקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי הצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" – ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות.

• ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

בביטוחים אישיים שבהם המבטח הפר את חובת ת"ל באי תשלום התגמולים במועדם ("סחבת") מחייבים אותו בשיעור של עד פי 3 מהריבית בס' 28 ועל זה מוסיפים הפרשי הצמדה:

(הפרשי הצמדה) +{ 3 * (הריבית בס' 28) }ס' 29 – סעד מיוחד

29. סעד מיוחד

היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבוטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר.ס' 30 – הישנות מקרה הביטוח

30. הישנות מקרה הביטוח

המבטח חייב בתגמולי הביטוח גם אם קרה מקרה הביטוח תוך תקופת הביטוח יותר מפעם אחת, ובלבד שלא יחוייב בסך הכל ביותר מסכום הביטוח כשמשמעותו בסעיף 56.ס' 31 – התיישנות

31. התיישנות

תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.

• ס' 39(ב) – הסעיף ניתן להתניה לטובת המבוטח.

---

[1] השוו עא 89 / 282 שמואל רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ מו (2) 339 לעניין אי תחולתעיקרון ת"ל בחוזה ביטוח.

[2] הביטוח הוא דבר נמשך ולכן עולה החשיבות למקצועיות סוכן הביטוח . לדוגמא: חשוב שהסוכן ידע דברים כמו ביטוח רכישה על רכב חדש וגם ידאג למסור למבוטח נתונים אלו. במ"י קיימת תופעה עצומה של בחירת סוכני ביטוח לא בשל מקצועיותם אלא בשל קירבה משפחתית, הכרות דרך חברים ועוד כהנה שיקולים זרים לא רלוונטים. הדבר לעיתים יוצא כנגד המבוטח שכן קיימים סוגי ביטוחים שאין צורך בסוכן (ביטוחי רכב למשל) ומן הראוי שסוכנים לא יקחו על עצמם סוגי ביטוחים כאלה.

[3] עמ"ה 85 / 44 שמואל עציון נ' פקיד השומה חיפה מז (3) 71 (לא בסילבוס).

[4] עמ"ה 84 / 84 רימון ביטוח ופיננסים בע"מ נ' פקיד השומה תל אביב 1 מז (1) 367 (לא בסילבוס).

[5]ע"פ פרשנות משפטית של ברק.