הסכמים

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.

לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.

בין מחלקות המשרד ניתן למנות את מחלקת המיסוי, המתמחה בטיפול בתיקי מיסוי אזרחיים, מיסים פליליים ומיסים בינלאומיים, מחלקת דיני עבודה ומחלקות נוספות המתמחות בתחומים
ייחודים אחרים.

מחלקת דיני משפחה וירושה מתמחה, בליווי משפטי שוטף בנושאי גירושים, אפוטרופסות, צוואות וירושות ונושאים אחרים השייכים לתחום המשפחה.

מחלקת דיני המשפחה עוסקת בכל הקשור להליכי גירושין בין בני זוג. הגישה המנחה אותנו היא גישה גישורית, מתוך אמונה, כי גירושין בהסכמה ובהידברות עדיפים על ניהול הליכים משפטיים ארוכים, יקרים ומכאיבים. במסגרת הליכי הגישור אנו מסייעים לבני הזוג המתגרשים להגיע להסכמות המוצאות ביטוין בסופו של התהליך בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים ומסייעים בידם בכל ההליכים הפורמאליים של אישור ההסכם וסידור הגט.

מודגש, כי מחלקת המשפחה במשרדנו צברה ניסיון רב והתמחות מיוחדת בתחומים הייחודיים לגירושין של חברי קיבוץ. בכלל זאת מתמחה משרדנו בתשלומי מזונות בקיבוץ המשתנה, בחלוקת רכוש תוך התייחסות להליכי שיוך דירות וכדומה.

תחום נוסף בו עוסקת מחלקת המשפחה הינו מינוי אפוטרופוס וטיפול בסוגיות הקשורות לחסויים ולאפוטרופוס עליהם. כמו כן נותנת המחלקה ייעוץ שוטף בענייני ירושה, לרבות הגשת בקשות לצו ירושה, וכן עריכת צוואות.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של דיני המשפחה והירושה, בין היתר בנושא : הסכמים כפי שיוסבר להלן :

יחסי ממון בין בני זוג

זהו המוקד המרכזי של המלחמות של בני זוג לאחר הנישואין. ישראל, לכאורה, נוהגת שוויון בנושא יחסי הממון בין בני הזוג. לכאורה, שכן השוויון במדינת ישראל השוויון הוא פורמאלי, ולא מהותי. במבחן התוצאה – אין בישראל שוויון ביחסי ממון, למרות שלכאורה ההלכות האזרחיות וחוק יחסי ממון חולקים את הרכוש בחלקים שווים. למעשה, מדינת ישראל מתחסדת בתחום יחסי הממון ומתיימרת להיות מדינה עם שוויון מהותי. בפועל – זה פשוט לא נכון. כמובן שמבחינה סטטיסטית הנפגעות היא האשה (שהרי חלק נכבד מהרכוש הרלוונטי נמצא בידי הגבר)  זו התזה המרכזית שמנדלסון ינסה להוכיח בפרקים הקרובים.

המחשת הבעייה

שני זוגות מתחתנים בשנת 2000:

• הזוג הראשון (הצוללן) : הגבר אומר לאשתו שהוא היה צוללן בצבא, תחום שאפשר לעשות בו כסף רב. הוא מבקש מאשתו שיסעו ביחד לים הצפוני לארבע שנים ע"מ לעשות כסף. הבעל הרוויח עד 2004 סכום של 400,000$.
• הזוג השני (עורך דין): הגבר אומר לאשתו שחלומו כל חייו היה להיות עורך דין. הוא לומד ומקבל כעבור ארבע שנים תעודת עורך דין.

בנקודה הזו שני הזוגות הגיעו למסקנה שהם מיצו את הקשר. בקשר הראשון האשה לא רכשה שום מקצוע, כך גם בקשר השני; והם נפרדים. בשני המקרים הם עבדו עבודות מזדמנות.

בקשר הראשון תצא האשה עם 50%: 200,000$. הבעיה היא לגבי הקשר השני – שם הנכס שנרכש הוא תעודת עורך-דין. ברור שלנכס הזה יש מחיר, השאלה היא אם יש להתחשב במחיר הזה גם בשנים הקרובות. מאחר שמדובר בנכס שיניב בעתיד פירות, נכס שהושבח במהלך הארבע שנים, הון אנושי לכל דבר, יכולה לטעון האשה שהיא זכאית לפירותיו אפילו שהם לא הופקו בפועל.

הבעיה מחריפה כשמדובר לא בבחורה בת 24 שיכולה עוד איכשהו להתרומם אחרי ש"ביזבזה" 4 שנים, אלא כשמדובר באשה שהתגרשה מבעלה בגיל 50, כאשר בעלה לאורך השנים עבד בעבודה ממשלתית קבועה, והגיע עד למשרת ניהול בכירה (כשהיא בבית ומנהלת את משק הבית מבפנים; הוא "נציג המשפחה מבחוץ"). הבעל צפוי לקבל פנסיה שמנה בגיל 65. הבעיה היא במצב בו בני הזוג כלל לא חסכו כסף לאורך השנים. מה עושים עם אשה כזו? איך מתגרשים, בהנחה שנחלק את הפנסיה מגיל 65? מה האשה תעשה מגיל 50 עד גיל 65? האם ניתן לאשה אחוזים גבוהים יותר בדירה? האם נמשיך להקנות לה את המשכורת, ובאיזה אחוזים? ואם כן – מכוח מה?

הבעיה: דין מאוזן עד הגט ללא מזונות לאחר הגירושין

 

הבעיה בדין הישראלי היא שהוא מאוזן עד הגט – הוא לא דין שוויוני – הוא דין מאוזן. המערכת שנשלטת בחלקה ע"י הדין הדתי היא לכאורה מערכת מאוזנת. זו מערכת שאם לא נתערב בה (שכן לא ניגע בדין האישי אפילו שאינו שוויני) אז כל עוד אנחנו בתקופת הנישואין עסקינן במערכת מאוזנת (לכל צד יש תפקיד מסוים; לא יכול להיות מישהו רעב במערכת הזו). הבעיה במשפט הישראלי נוצרת עם הגירושין, מכיוון שאצלנו אין כזה דבר מזונות לאחר גירושין. הדרך של חלק נכבד ממדינות העולם המערבי להתמודד עם התוצאה שנוצרת ברגע של גירושין – של יצירת חוסר כוח כלכלי שווה נפתרת –  ע"י הקונסטרוקציה של תשלום מזונות שיקומיים כאלו או אחרים לאחר הגירושין.

חלוקה של הרכוש ביום הגירושין שומרת על שוויון יום אחד בלבד – ביום הגירושין. כי יום למחרת יום הגירושין, מי שהיה בעל כושר ההשתכרות הגבוה במשפחה כבר נמצא עם רכוש גדול יותר מאשר בן זוגו שיש לו כושר השתכרות מופחת, או שאין לו כושר השתכרות כלל. בדיוק כמו האשה שהתגרשה בגיל 50. לפיכך, אין פה שוויון תוצאתי. החלוקה השווה של הנכסים לא מביאה לשוויון הזה, אלא לפערים במקרה הטוב ולחוסר יכולת להתקיים במקרה הרע.

אז מה אפשר לעשות? אחת משתי הפעילויות הבאות:

• לייסד את מוסד המזונות לאחר הגירושין. את זה למעשה עושה השופט ברק בפ"ד פלונית (נזכיר שבדין האישי המזונות הם מיום הסכסוך עד רגע הגירושין – אז נפסקת הזכות), שם הוא מקנה לביהמ"ש את הזכות לפסוק מזונות מעתה וקדימה (גם לאחר שהידועים בציבור נפרדים – שהרי רגע הפירוד הוא רגע "הגירושין"). ר' גם את פסק הדין של הש' גרניט שפסק מזונות מרגע הפרידה ועד יומה האחרון של האשה (!).

• להרחיב את הגדרת המונח "נכס" להגדרתו בתחום העסקי – ומכאן הביקורת החריפה של מנדלסון על בתי המשפט למשפחה וביהמ"ש העליון.  את המונח נכס אסור להגדיר באופן ייחודי בדיני המשפחה, אלא להיפך: לתת את ההגדרה הנוהגת במשפט האזרחי הכללי. מוניטין הוא נכס מוכר בישראל לאורך שנים במשפט האזרחי (מס הכנסה, מכירת תיקי לקוחות, וכו'). מה זה 10,000 שקל? זה המוניטין האישי של בעלה של האישה בת 50! זה מה שהוא בנה לאורך שנים. בהתאם, תעודת עורך הדין היא תעודה מקצועית שיש לה שווי כלכלי כזה או אחר. זהו נכס בעל שווי. פרופסור באוניברסיטה מחזיק לא רק בשכר אלא גם במוניטין אישי מכובד. זה שווה לאשתו כסף כמו שזה שווה לו כסף – מעצם המוניטין והערך הכלכלי שגלום בו. זה חלק בלתי נפרד ממנו. ואם אשתו של הפרופסור לא עובדת וכל מה שיש להם זה דירה, אזי כשהם יתגרשו אנחנו נצטרך לקחת את הפרופסורה (ו/או את הדיקנות) ולהניח אותה על השולחן לצורך חלוקה. הבעיה היא שהנכסים הללו של הפרופסור הם ברי איבוד – ובשטח זה מייצר בעיה (לדוגמא – פרופסור שעשה עסקה עם אשתו לפיה היא תיקח את כל הדירה שלהם והפרופסורה לא תלקח בחשבון מקבל למחרת שבץ ומאבד למעשה את כל נכסיו).

• מה עם "כשרונות מולדים" – לדוגמא, אדם "שנולד" עם הכשרון לצייר. הוא לא רכש את הנכס הזה. מנדלסון סבור שגם נכס זה יש לחלק. הכשרון לא מפסיק; היו שנים בהם אותו אדם כשרוני עמל קשות ע"מ לפתח את הכשרון למשהו שצמוד למוניטין – ולמוניטין יש שווי כלכלי של ממש.

• אבל אסור לעבור את הגבול ולקבוע חלוקה שוויונית מוחלטת לאחר הנישואין – אסור לשעבד אנשים לאחר נישואין באופן שווה. לא תוכל להיות פה חלוקה שוויונית.  כדי להפיק את ה- 10,000 ש"ח ע"י הפעלת תעודת עורך הדין או הפעלת המוניטין של הפרופסור, אותו אחד צריך לקום בבוקר ולעשות משהו. חלוקה של 50/50 מתעלמת לכאורה מהעשייה הפיזית בוקר בוקר. אם מדובר באדם שצריך להפעיל מכונה (כמו תעודת עורך הדין) הוא צריך לעשות משהו כל בוקר ועל כך חובה לפצות אותו (אחרת הוא יוכל לבחור לשבת בבית ולא לעשות כלום כל בוקר).

ביהמ"ש העליון רק עכשיו התחיל לגשש באפילה לגבי מה לעשות עם הדילמה הזו; אבל כשזה יקרה בעתיד הוא יהיה חייב להתחשב בפרמטרים לעיל. בכל מקרה, בבסיס המסקנות שלנו הוא ראשית שחייבים להגיע לשוויון: במבחן התוצאה יצאו שני אנשים עם יכולת קיום כזו או אחרת (לאו דווקא שווה, אבל ללא פערים בלתי נתפסים). שנית, צריך להפעיל הרבה מחשבה לגבי כל נכס קונקרטי ולנסות לשער מה יהיה איתו בעתיד בצורה המדויקת ביותר.

המסר החשוב: בחלוף 30 שנות נישואין, קרה משהו – נצבר משהו – התחוללו ארועים. הגבר המשיך בגלל האהבה לשתף פעולה. ביום הפירוד חייב להיות איזשהו שוויון תוצאתי לגבי מה קורה יום לאחר ה- 30 שנה.