בקשה לרישום פטנט

הממציא המציא את ההמצאה שלו ועכשיו הוא רוצה להשיג עליה איזושהי הגנה פטנטית.

א.הגשת בקשת פטנט -הכותב של המסמך הוא בעל מקצוע שנקרא " עורך פטנטים" (למרות שכל אדם יכול לכתוב אותה)- זה מקצוע שמוגדר בחוק אבל אין לכך הכשרה. נדרשת הכרה של דיני הקנין הרוחני ודיני הפטנטים בפרט, תואר ראשון במדעים, שליטה בשפה זרה והוא צריך לעשות סטג' של שנתיים ואז בחינה. ברגע הראשון האפשרי מוגשת הבקשה בלשכת הפטנטים של אגף המשפטים בירושלים. למה לרוץ? כי יש חשיבות בה להיות ראשון ויש חשיבות למועד כי כל הקודם זוכה. ולכן על הבקשה מסמנים יום ושעת קבלה.

ב.בדיקת הבקשה על-ידי בוחן הפטנט- "בוחן פטנטים" (לא חייב להיות עורך פטנטים) בודק בדיקה ראשונית פורמלית – האם יש את כל החלקים שצריכים להיות, תשלום אגרה וייפוי כוח. הוא לאנכנס לשאלה האם הכתוב ראוי להגנת פטנט או לא. הבוחן רק בודק אם ההמצאה עונה לתנאים הפורמאליים שיש לעמוד בהם, דרישות שמצויות בס' 17 לחוק הפטנטים.

ג.פרסום הגשת בקשת הפטנט לפי ס' 16 לחוק הפטנטים –  

16. פרסום דבר הגשת הבקשה

 (א) הרשם יפרסם ברשומות, על חשבון המבקש, סמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה בלשכה, את שם האמצאה שעליה נתבקש פטנט, את שם המבקש ואת תאריך הבקשה, ואם נתבע דין קדימה – את המדינה החברה בה הוגשה הבקשה הקודמת, את תאריך הגשתה ואת מספרה או סימן זיהוי אחר שניתן לה על ידי הרשות שאליה הוגשה. וכן פרטים נוספים שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. .."

הכוונה היא לפרסום העובדה שהוגשה בקשת פטנט מספר הבקשה ושם המגיש, שם בקשת הפטנט שיש בו כדי לזהות את ההמצאה ואם הבקשה הוגשה מכוח דין קדימה כלשהו אז צריך לציין גם את זה בפרסום.  
מטרת הפרסום היא מתן התראה לציבור המעוניין שיש כזו בקשה. זה יכול לעניין מתחרים שיכולים להיות בחסרון עקב כך או שאולי לא כדאי להיכנס לתחום הזה. סעיף 16 הוא איתות ראשוני לכוח ערעור. למה ראשוני? כי המידע עדיין חסוי- הוא לא יכול לערער על השאלה אם יתנו לי פטנט או לא, אבל הוא יכול לדעת שהוא צריך לעקוב אחרי זה.

ד.הבוחן שולח למבקש הפטנט דרישה, לפי ס' 18(5)(1) –

18. אמצעי בחינה נוספים [תיקון: תשנ"ה] .

הבוחן ישתמש באמצעי בחינה נוסף, אחד לפחות, מבין אלה:

 (1) רשימת האסמכתאות שעליהן הסתמכו רשויות הפטנטים בכל מדינת-חוץ בבדיקת בקשה לפטנט על אותה אמצאה שהוגשה במדינת-החוץ בידי המבקש או מי שקדם לו בזכות הבעלות על האמצאה;

 (2) רשימה של פרסומים שפורסמו לפני תאריך הבקשה, הידועים למבקש והנוגעים במישרין לאמצאה;

 (3) עותקים של פרסומים ואסמכתאות שהמבקש חייב בהמצאת רשימתם לפי סימן זה, במידה שידרוש זאת ממנו הבוחן;

 (4) עותקים של פרסומים ואסמכתאות שאוזכרו בפרסומים או באסמכתאות שהמבקש חייב בהמצאתם לפי סימן זה במידה שידרוש זאת ממנו הבוחן;

 (5) העברת פירוט הבקשה, לשם חיפוש חומר המאפשר ללשכה את הבחינה, למוסד בישראל או מחוצה לה, שעמו התקשרה הלשכה לפי כל חוק בחוזה שערך הרשם והכולל סעיף בדבר שמירה בסוד של כל בקשת פטנט ואי גילוי ידיעה לפי סעיף 165;

ולשם כך רשאי הוא לעשות אחד או יותר מאלה –

 (1) לדרוש מהמבקש להמציא לו כל אחד מהמסמכים המפורטים בפסקאות (1) עד (4);

 (2) להעביר את פירוט הבקשה לשם חיפוש כאמור בפסקה (5).

המקובל הוא שהבוחן שולח לנציג הפטנט דרישה לפי סע' 18(5)(1) לחוק. בגלל שתהליך ההמתנה לבחינת הפטנט הוא ארוך במרבית המקרים מבקש הפטנט לא יסתפק בהגנה על הפטנט רק בישראל והוא יגיש את בקשתו גם במדינות שונות, והם בוודאי יבדקו את הפטנט ויכול שיצביעו על ידע קודם או פרסומים קודמים בגללם הם חושבים שאין להגן על הבקשה. את אותם פרסומים ממדינה זרה ממציא הפטנט נדרש לגלות לבוחן הפטנטים לפי סע' 18(1) לחוק. הגילוי משתרע עד לשלב הקיבול. יש חובה מתמשכת של הגילוי הזה.

תחולת ההגנה הפטנטית- הגנה טריטוריאלית

אחת הבעיות לכל מי שהמציא המצאה ורוצה להגן עליה, במיוחד אם הוא אדם פרטי, היא שההגנה הפטנטית היא טריטוריאלית, דהיינו כל מקום שרוצים לשמור עליו, חייבים לרשום אותו. קושי זה עולה כאשר מדובר על ממציא ללא משקיעים, אולם גם חברה עם משאבים יכולה לשאול את עצמה האם זה כדאי עבורי לרשום את הפטנט בכל העולם, כאשר מדובר על השלב המוקדם בו רק מבקשים לרשום את הפטנט במשרד הפטנטים, הרי החברה לא יודעת אם תהיינה בעיות יצור וכד'.

  נשאלת השאלה מה עושים כשרוצים להגן בהרבה מדינות והעלות גדולה מדי?
השלב שבו רושמים את הפטנט הוא המצב הכי מוקדם ומסוכן:

1. אולי הוא ייחשף או שיהיה פרסום של צד ג' ויגלו שאין חידוש?
2. שיטת רישום הפטנט היא לפי שיטת כצ הקודם זוכה.

החוק מציע מנגנונים להתגבר על הקשיים הללו (הפתרונות בחוק מבוסס על אמנות בינלאומיות)

החוק הציע כל מיני מנגנונים לטפל בקושי הזה וכדי שזו תהייה אפקטיבית היא מבוססת על אמנות בינ"ל (כך שבכל המדינות החברות באמנה יש את אותו פתרון) כי אחרת לא היה לה בסיס.

מנגנונים להתמודד עם ההגנה הטריטוריאלית של הפטנט

1. דין קדימה
2. Patent Corporation Treaty- PCT- פתרון לפרוצדורה של רשום הפטנט: הישראלי יכול להגיש במשרד הפטנטים בירושלים בקשת PCTשהיא בעצם בקשת פטנט כמו ה"רגילה" שפשוט מוגשת למחלקה אחרת במשרד והיא יותר יקרה. בקשה זו מציינת כבר מראש באיזו מדינות מבקש הפטנט רוצה שינתן לו פטנט בהמשך הדרך. מדינת ישראל לא יכולה לתת לו את הפטנט באנגליה או צרפת, אבל מה שנחסך מהמבקש הוא השלב הראשוני של הגשת בקשה בכל מדינה בנפרד ומנסחי פטנט. יש צינור אחד ובשלב מאוחר יותר הבקשה עוברת לשלב הלאומי של כל המדינות שבבקשה ואז רואים מה קורה. האמצעי הזה מהווה את החיסכון המשמעותי הזה בשלב הקריטי הראשון, שהוא מאד שברירי ולא ברור אם כדאי להשקיע או לא ואם יש בכלל מאיפה להשקיע.

קיבול הבקשה

אם הבקשה התקבלה- זוהי הודאה של לשכת הפטנטים שלכאורה ההמצאה כשירה להגנת הפטנט.       
אם הבקשה לא התקבלה- ולאחר דו שיח של שכנוע עדיין הבוחן לא השתכנע, המבקש יכול לערער על העמדה של בוחן הפטנטים לרשם הפטנטים (שהבוחן הוא זרועו הארוכה).

רשם הפטנטים הוא מי שעומד בראש הלשכה לפטנטים- הוא משפטן בעל כשירות של שופט מחוזי. בד"כ (לפי ניסיון העבר) לא הייתה לו השכלה מדעית – לא הייתה לכך דרישה לפי חוק. כאשר מוגשת לרשם הפטנטים ההשגה הוא מקיים דיון והוא צריך להחליט בין עמדת הבוחן לעמדת המבקש. א

הרשם קיבל את עמדת המבקש-אנחנו מגיעים שוב לשלב הקיבול.

הרשם דחה את ההשגה ואימץ עמדת הבוחן- בכך הוא מביע את עמדתו כי הוא  דוחה את הבקשה לפטנט. על החלטה כזאת יש ערעור בזכותלביהמ"ש המחוזי.      
 ערעורים על החלטות רשם- הכללים שחלים על ערעורים כאלה הם אותם כללים שיש בסדר הדין האזרחי. כלומר, אם מדובר בהחלטה סופית (המקבילה לפס"ד) – הערעור בזכות; אם מדובר בהחלטה שאינה מסיימת – הערעור ברשות.

אם אני לא רוצה לחכות עד סופיות הדיון, אני מגיש בקשת ערעור ברשות לבימ"ש מחוזי (לא חשוב איזה כי זה נגד המדינה אז אין סמכות מקומית) באמירה שלמרות שאין סופיות, יש החלטת בינתיים שקובעת במידה רבה את מה שקורה בהמשך ואני מבקש שתתערב כבר עכשיו. הוא כמובן לא חייב לסכים.

שלב ההתנגדות

בשלב הקיבול הוא השלב שבו יש אמירה שלכאורה יש פה המצאה כשירת פטנט.

האמירה הזו יכולה לבוא מ:

• בוחן הפטנטים
• מרשם הפטנטים לאחר ערעור על החלטת הבוחן
• החלטת בימ"ש מחוזי בערעור על החלטת הרשם

פרסום קיבול הבקשה- בשלב הזה מתפרסמת הודעה נוספת ביומן הפטנטים לפי ס' 26 – שאומר שבקשת הפטנט שאלה הם פרטיה קובלה.

מועד ההתנגדות

30. מועד ההתנגדות למתן פטנט

תוך שלושה חדשים מיום פרסום הבקשה לפי סעיף 26 רשאי כל אדם, על ידי מסירת הודעה בכתב לרשם, להתנגד למתן הפטנט .

המשמעות היא שמאותו רגע מתחילה לרוץ תקופה בת 3 חודשים שבמהלכה כל אדם יכול להגיש התנגדות למתן פטנט לבקשה. התקופה אינה ניתנת להארכה- אפילו לא ביום.

 זהו זמנם של המתחרים שראו את הפרסום הראשוני לפי ס 16. ואז אפשר לעיין בתיק ולראות את ההמצאה את ההליך.

לשלב הקיבול יש עוד השלכה בנוגע לאכיפת הפטנט. בשלב זה אמנם עדיין לא ניתן לאכוף את הפטנט כי הוא עדיין לא ניתן אבל אם יינתן הפטנט יש השלכות לגבי מועד הקיבול.

ההיגיון שעומד מאחורי ההגבלה בזמן מדויק של 3 חודשים להתנגדות מצד אחד ומצד שני  להגביל את הזמן לביטול הפטנט, הוא שמי שיודע הכי טוב מה קורה בתחום מסוים הוא מי שעוסק בו- המתחרה שלו ויש לו גם יותר משאבים מהלשכה וגם יש לו את האינטרס המובהק. לכן הציבור מהווה כאמצעי בקרה ופיקוח על המונופולין. כי אנחנו רוצים שיהיה פטנט רק כשיהיה את התנאים המהותיים. הציבור תמיד יכול לבוא ולהתערב. בהמשך המחקר אפילו אחרי שנסוגים מהתנגדות יש תפיסה שאומרת שצריך לעשות הכל כדי להימנע מפטנטים רשומים שלא היו צריכים להינתן.

מצד שני אנחנו מגבילים את הזמן כי אנחנו רוצים שהמבקש יוכל לדעת אם יש לו הגנה או לא (היא גם כן מוגבלת בזמן ומתרוקנת מתוכנה במשך ההליכים).    
מקובל לטעון שההבדל מתבטא בנטל ההוכחה. עד לשלב של מתן הפטנט נטל השכנוע שההמצאה עונה לתנאי החוק וזכאית לפטנט הוא על המבקש. כשניתן הפטנט  נטל השכנוע עובר למבקש הביטול.

עילות ההתנגדות

בתוך ה3 חודשים, אם מישהו רוצה להתנגד הוא מגיש את זה על יסוד העילות המפורטות בס' 31 לחוק.

31 . עילות התנגדות

ואלה עילות ההתנגדות למתן פטנט:

 (1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט;

 (2) האמצאה אינה כשירת פטנט לפי סעיף 2) 4);

 (3) המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה. 

פירוט העילות-

1.  קיימת סיבה שבגללה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט – דהיינו, כל עילה חוקית שבגללה היה יכול הרשם לדחות את בקשת הפטנט עדיין נשמרת וכל אחד יכול לדרוש בה מעבר להחלטתו.
2. רשימה סגורההמצאה אינה כשירת פטנט לפי ס' 4(2) לחוק- כלומר, שהרשם עצמו לא יכול להתייחס לכך.
3. ביניהם הוא הרשם. וההליך הוא כמו בבימ"ש. מוגשות טענות תצהירים מומחים חקירות נגדיות סיכומים והחלטה של הרשם. ומעל הרשם נמצא ביהמ"ש המחוזי. עם אותם תנאים כמו מקודם עם החלטת הביניים וכו'.

אם הרשם החליט לדחות את ההתנגדות, חוזר על הקביעה הלכאורית שלו שהקביעה ראויה להגנת פטנט, והוגש ערעור על החלטתו זו, הוא לא יכול לתת את הפטנט עד ההחלטה בערעור . כלומר, מבקש הפטנט, לאחר שנות הבירוקרטיה, לא יראה את הפטנט גם אחרי כל התהליך המשפטי הזה.

נניח שהוגשה התנגדות והמתנגד משך את התנגדותו (שוחד ע"י המבקש) אומר החוק, בס'34 שהרשם רשאי אחר ביטול ההתנגדות לעשות שימוש בחומר שהתגלה לו במסגרת ההתנגדות אם לתת פטנט או לא. הסגירה בין הצדדים אינה בהכרח סוף פסוק.

ישנו אף המקרה הקיצוני שבו יצטרך הרשם להחליט אם מותר לו לדון בהתנגדות של פטנט שהגנתו כבר פקעה טרם ניתנה (20 שנה עברו).

פתרון שהמחוקק מנסה לתת להתנגדויות סרק. כי אם היא רק למען הפרת הפטנט אין פתרון בחוק. הפתרון היחיד הוא שאם היא סרק אז יש קנס. אם הארכת ההליכים בהגשת התנגדות היא למען כניסה ראשונית לשוק של מתחרה לפי הכתוב בפטנט- יש יכולת תביעה רטרואקטיבית בעת קבלת ההגנה.